כבר כמה ימים אני מחפשת לעצמי יומן חדש, כזה שיסמל תקופה חדשה, שינוי.. ורק עכשיו עליתי על זה שאני יכולה לכתוב פה כל מה שבא לי, כי הישראבלוג נהיה מקום מפלט נהדר בתקופה זו שכל חבריי כבר שנים לא נכנסים אליו.

ממש בזמן זה, יורד גשם, איזה כיף. תמיד כיף לשמוע את הגשם הראשון, בשבילי זה עושה הרגשה חמימה ונעימה בפנים, וחשק לשוקו חם =)

אני נמצאת עכשיו בתקופה חדשה ולחוצה במעט בחיי. עומדת לסיים את הפסיכומטרי הזה (סוף סוף) ומתחילה לתכנן את הטיול הגדול שלי, מה שמעלה בי חששות לגביי אם אני אספיק לחסוך כמה שצריך בשביל מה שאני רוצה לעשות.

לא בא לי לוותר, לא בא לי לקצר את הטיול ויחד עם זאת, אני לא רוצה להסתמך על הכסף של ההורים שלי לטיול הזה, כי אז זה אומר שהם חוסכים מעצמם משהו בשבילי, והם חסכו מספיק בכל שנות חיי.

רק אם היה אפשרות לחזור אחורה בזמן, הייתי מתחילה לחסוך הרבה יותר מוקדם, ולא יוצאת כל שבוע כמו שעשיתי עד עכשיו.

חוץ מהעניינים האלה, אני דווקא דיי שמחה. הגעתי למעין השלמה עם עצמי, אחרי 21 שנים של בלבול ואכילה עצמית, יש לי אחלה חברות שתמיד שם בשבילי, אני נראת טוב, נכון, תמיד יש מקום לשיפור, אבל עד עכשיו.. אף פעם לא הרגשתי נוח עם עצמי. אני פתוחה יותר מפעם

ויחד עם כל זה.. קצת בודדה, אבל הקטע הטוב הוא שאני לא נכנסת מזה לדכאון טוטאלי כמו שהייתי פעם.

בודדה בקטע הבן זוגי.

הכרזתי לפני כמה ימים שאני לא מעוניינת בחבר, אלא ביזיז.. אבל ככל שאני חושבת על זה, דווקא הקטע הרגשי אינטימי יותר חסר לי מהמיני אינטימי.. כן, גם המיני מאוד מאוד חסר לי, אבל בעיקר השיחות הארוכות והמישהו שמתעניין בחיי.

בזמן האחרון אני רואה הרבה סרטים שמדברים על כל הקטע הזה של זוגיות, ובכולם תמיד אומרים שאנשים רוצים שיזכרו אותם אחרי שהם ימותו, מישהו שיהיה לצדם לאורך כל הדרך ויוכל להגיד, "נועה, כן אני הכרתי אותה, היא חיה חיים נהדרים, היא הייתה נוכחת".

אני רוצה להיות נוכחת.