מצטערת על חוסר העידכונים , ב- 30.6
הכול יחזור לקדמותו ויהיה פרק כל יום או כל יומיים 
5
שירה הסתובבה בבהלה וראתה את עידו עומד מאחוריה.
ילד עם חיוך מושלם, שיער שטני שמסתיר מעט את הפנים, ועיניים כחולות מדהימות.
הוא היה מושלם, יותר מכל מי שראתה אי פעם.
אף פעם לא התלהבה במיוחד מכל הילדים בבית הספר שלה , היא הייתה עוברת לידם כשהיו נועצים בה מבטים, ולא היה לה אכפת.
שימשיכו לנעוץ מבטים, כי היא פשוט לא הייתה מתייחסת .
הוא התיישב לפתע לידה, והיא הסמיקה. היא לא ידעה מה לעשות או להגיד.
היא הסתובבה ממנו מעט וסדרה את שיערה, "אממ, סתם.. התווכחתי עם חברה שלי "
עידו הבחין בסומק העז שצץ על לחייה וחייך. "בכל מקרה, שכחתי להציג את עצמי, קוראים לי עידו"
הוא הושיט את ידו כדי ללחוץ את היד של שירה וניסה להראות חברותי במיוחד.
שירה היססה מעט, ולאחר מכן לחצה את ידו גם כן. "נעים מאוד, לי קוראים שירה. איך זה שלא ראיתי אותך כאן?"
עידו נשען על השולחן , "כי אני חדש פה... עוד לא הספקתי להכיר כל כך את האנשים פה.
את בין הראשונים שדיברתי איתם כאן. ראיתי שאת נורא נסערת , אז מתוך נימוס ניגשתי"
שירה נשכה את שפתיה " הוא מושלם פשוט" חשבה תוך כדי שטבעה בתוך העיניים שלו.
"מה קורה לי?" התעשתה. אסור לה 'להידלק' עליו, זה פשוט אסור.
חוץ מזה איך מישהו יאהב אותה עם איך שהיא נראת?
בטח כשהוא יראה את דניאלה הוא ילך לדבר איתה מייד, ויעזוב את שירה לבד.
כן, שירה הייתה בטוחה בזה... הוא בטח בא לדבר איתה מתוך רחמים.
שתיקה מביכה השתררה בין שניהם.
"אולי תספרי לי איזה משהו?" אמר לפתע.
שירה חשבה מה אפשר לספר... "אמממ... אתה יודע ש... נבחנתי לתחרות מלכת היופי?" אמרה בביישנות.
שיט, למה אמרה את זה?!
צעד כל כך מטומטם. עכשיו הוא יחשוב שהיא שוויצרית , וכזאתי שמאוהבת בעצמה.
כזאתי שמדברת תמיד על עצמה... אבל היא לא כזאת!
עידו פקח את עיניו בהפתעה , "וואו , והתקבלת?"
לספר? לא לספר?
"כן, האמת שכן..." חייכה והסמיקה מעט .
אוף חבל שאמרה. בטח הוא ירצה לבוא לתחרות ויראה את דניאלה, אוף עוד הפעם דניאלה!
"כל הכבוד!" אמר נרגש. "אני ממש שמח בשבילך, אני מבטיח לעודד אותך בגמר!"
שירה כבר הייתה בטוחה שנכבשה בקסמו. הוא היה מושלם , באמת שאי אפשר היה להאשים אותה.
כל בת הייתה מתאהבת בו מהר מאוד. אבל דניאלה היא שונה .. היא...
הצלצול הפסיק את הרהוריה וכך גם עידו שקם ממקומו. "היה נעים מאוד להכיר אותך! אני אשמח אם מאוחר יותר תעשי לי סיור בבית הספר" קרץ לה.
"אני אשמח, אין לי בעיה" צחקה.
עידו זרק את ילקוט בית הספר שלו בפינת החדר והתיישב על המיטה, "יום מתיש" חשב וניגב את הזיעה ממצחו.
הוא הריץ במחשבותיו את כל אירועי היום ונזכר בשירה. חיוך קטן עלה על שפתיו.
" היא מושלמת " חשב תוך כדי שנזכר במבט המבויש בעיניים שלה. "מה קורה לי?" התעשת. אסור לו 'להידלק' עליה, זה פשוט אסור.
צלצול הטלפון קטע את מחשבותיו "אולי זאת היא?" חשב בהתרגשות.
"לא, מאיפה יש לה את המספר שלי?"הוא חשב והרים את שפופרת הטלפון באי חשק .
"הלו?"
"עידו!!" נשמעה צרחה מבעד לשפופרת.
עידו הרחיק במהירות את הטלפון מאוזנו.
"מי זה לעזאזל? ולמה את צורחת לי באוזן?"
צחוק עדין ומוכר צלצל באוזניו. "דניאלה?" שאל בתימהון.
"כן! נחש מה?! אני בתחרות מלכת היופי! כן, אני התקבלתי לתחרות!" אמרה במהירות , לפני שהספיק לנשום בכלל .
"ואוו, זה ממש נהדר" אמר באדישות וגרד בראשו .
לפתע נזכר בשירה , "היי גם מישהי מבית הספר שלי התקבלה למלכת היופי"
דניאלה הריצה במוחה את כל מי שפגשה בפגישה באותו היום, ולא הצליחה לחשוב על מישהי... היא גם לא ידעה באיזה בית ספר הוא לומד ככה שזו הייתה בעיה.
הם היו ידידים מאוד טובים עד לפני שבוע, אבל כשההורים שלו החליטו לעזוב למרכז היא כל כך כעסה.
ועכשיו, הוא התנהג כאילו אין לו כוח אליה- מה שמאוד עיצבן אותה .
העבר שלהם, שהיה כל כך מתוק- פשוט נמחק. הם היו הזוג של השכבה פעם, שני המושלמים .
לאחר מחשבות נמרצות החליטה לשאול אותו במי מדובר ...
"אממ קוראים לה שירה" ענה.
דניאלה ניסתה להיזכר בכל כוחה, אבל פשוט לא הצליחה.
למרות שאי שם היא ידעה במי מדובר, בילדה שחשבה שנראת מדהים.
בילדה שחשבה שבטוח תזכה, בילדה שהיה בה משהו מיוחד, קצת עקשן כזה .
בילדה שהתייחסה אליה מעט בזלזול, אבל בכל זאת דניאלה סלחה לה.
אבל למרות שזכרה את כל זה, היא פשוט לא ידעה, היא פשוט לא רצתה לדעת שזאת באמת היא .
אני גם מתחננת שתגיבו, כי שאין תגובות אין לי חשק לעדכן :/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
