והפעם בפרק זה:
איך הצלתי בניין שלם מאש בוערת.
תארו לעצמכם יום רגיל,
פקחתם את עינייכם ליום עצל והלכתם למטבח בתמימות לפשפש בארונותיו ולמצוא נס קפה.
לא מצאתם נס קפה אבל דפקתם את הראש בדלת הארון והחזרתם לו.
התפשרתם על כוס קפה שחור ופסעתם אל הסלון. אוויורת עצלות ברקע, "שום דבר לא יכול לקרות היום", חשבתם לעצמכם, והוא הסכים איתכם מיד...
לפתע ברקע נשמעו קולות פצפוץ...
בתמימותי הרבה פניתי אל החלון וציפיתי למצוא מעבר לו, שום דבר.
להפתעתי הרבה, גיליתי אש יוקדת המאיימת להקיא את החצר השרופה ולהתחיל ולבלוס את בניני היקר ואת חתולי הנאמן פליקס.
החלטתי שלא להכנס לפניקה (מיד לאחר שצעקתי על פליקס שלי "שרפה! שרפה!)! וצלצלתי למכבי אש (כמובן שזה קרה מיד אחרי שהגעתי לחברת החשמל וצעקתי "א!!!! שרפה, שרפה!!! א!!!!.")
אחרי שהזמנתי אותם לכבות את הגיהנום שצץ מתחת לביתי האהוב, רצתי להזהיר את השכנים ולראות מה לאזעזל אני יכולה לעשות.
לבסוף האש כבתה על ידי כבאים אמיצים (רק אחד היה אמיץ, החתיך ההוא עם הזרנוק)
עליתי לביתי מיוזעת ופניתי להתקלח.
לפתע מישהו התדפק על דלתי בדראמטיות.
פתחתי את הדלת וגיליתי את השכן צועק: "אש! אש! מכבי אש. גג שלנו אש!"
שאלתי אותו: "מה, שוב?" והוא צעק "אש! כן! גג!"
תיארתי לעצמי שהגג בוער.
ושוב אותו סיפור, אני רצה, עולה לגג השכן האמיץ מכבה את השרפה ואני לוקחת את כל הקרדיט לעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
