אנחנו כל הזמן רבים.
ומה שהכי נורא, שהריבים שלנו תמיד מסתיימים בשתיקה.
השתיקה הזו יכולה להיות 5 דקות או שהיא יכולה להיות חצי שעה ואפילו יותר.
אני לא יודעת מה עושים במצב כזה.
איך מתמודדים?
מה אני צריכה הגיד?
מה הוא צריך להגיד?
נמאס לי כבר מהשתיקות האלה.. הם משאירות לי חלל ריק בלב. והחלל הזה כואב.
אוו כמה שהוא כואב.
ומשום מה .. כל פעם שאנחנו רבים, זה עושה לי תחושה כאילו הוא אוהב אותי פחות ופחות.
כאילו האהבה שלו אליי, היא משהו כמותי..
וככל שאנחנו רבים יותר, או לחלופין , שותקים יותר, האהבה קטנה וקטנה וקטנה.
עד שהגעתי כבר למצב שאני כמעט בטוחה במאה אחוז שהוא לא אוהב אותי.
זה מזכיר לי את ההורים שלי.
בתקופה שהם התגרשו הם לא הפסיקו לריב.. והם פשוט לא אהבו יותר.
המטרה שהצבתי לעצמי בחיים היא לא להתגרש..
לעשות הכל כדי שזה יצליח.
שזה יחזיק מעמד.
והנה אפילו לא התחתנתי בכלל.. והנה אני כבר לא מפסיקה לריב..
ומצליחה בקושי לשמור קרוב אלי את האדם שאני אוהבת.
אני כזאת טיפשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
