הנה התחיל לו שוב שבוע מעצבן ורגיל,

כל השיגרה הזאת מוציאה אותי מדעתי...אני באמת כבר לא יכולה יותר.

הדבר הטוב היחידי שיש בשבוע הזה הוא שמביאים לי מיטה חדשה^^.

יומשישי היה כרגיל ישבנו בזיו וחשבנו מה לעשות ואז חלק רצו לסנוקר

אז מישה שאל אותי:"נו אז מה את רוצה?"

אז עשיתי תנועה אם הכתפיים של לא יודעת והאידיוט הזה לא הבין מה זה אומר,

אז ארתור אמר:"זה יענו אם היא היחידה שלא רוצה אז נוסעים",אמה כמובן קפצה ואמרה שאני לא היחידה 

ושגם היא לא רוצה לנסוע)בסוף ישבנו בשבשבת ושתינו.

יומשבת היתעוררתי לידו ושמתי לב שזה כבר לא כמו שהיה פעם,אולי הזמן אולי הדברים משתנים

ואני פשוט צריכה לקבל את זה.

נסעתי הביתה בלי מצברוח ובלי תאבון,היתי על הפנים והכי מבאס שזה כבר לא מעניין אפחד בשיט.

הלכתי לישון והפעם לא עברו עצלי מיליון מחשבות שלא נותנות לי לישון,הפעם נירדמתי כמו שצריך.

זאת אחת הסיבות שאני רוצה לעזוב את הארץ,השגרה לטוס מפה ולהתחיל חיים חדשים

אבל אז אני חושבת למה בעצם?אם בכל זאת שום דבר לא ישתנה.

אבל אני עדיין רוצה,ושנה הבאה אני אחשוב על זה ברצינות כשאני לא אהיה בארץ)

אני מרגישה כ"כ לבד,והכי עצוב זה שאני לא לבד אבל אפחד לא משפר לי את  ההרגשה.