אז בשבוע הזה עברתי די הרבה דברים..

אני זוכרת איך רק עוד כשהכעבים התחילו אני צחקתי וחשבתי לעצמי וואלה

ואם אני אגיע לבית חולים?ואז אמר לאא זה לא רציני בטח יעבור....

ואיך אני וארתור ביום שבת כמה שעות לפני האישפוז צחקנו על הנושא הזה..

והנה פתאום בבום אני ביום שבת בלילה במיון אם כעבי תופת חום 38(ואגב עד היום

אפחד לא יודע מה הסיבה לחום..)ואישפוז של 3 ימים....

זה דברים שקורים לנו בדרך כלל ברגעים הכי לא צפויים,ותמיד אתה אומר "לי זה לא יקרה..."

אבל הנה עובדה וזה כן קרה לי.

הבעיה היא שזה משו שקורה כל חודש,ואם זה לא יעבור ואם הכדורים לא יעזרו אז אני אלך על הניתוח

כי אני לא מוכנה לכל הכעב הזה זה יותר מידי.

יום רביעי ארתור בא לישון עצלי,כ"כ שמחתי...זאת היתה הרגשה כ"כ מתוקה אבל באותו הזמן מוזרה..

הלילה עבר אם כ"כ הרבה אהבה,חיבוקים ופשוט היינו ביחד,אין הרגשה יותר טובה מההרגשה הזאת כשהוא לידי.

לבצפר אני חוזרת אחרי יומכיפור...האמת שכולם אומרים וואלה כיף לך ישנה כל יום עד 1,לא לומדת חיים דבש יש לך..

אני לעומת זאת הייתי מעדיפה לקום כל בוקר ב 6,ללכת ללמוד ולסבול את העייפות של הלימודים מאשר להיות במצב רפואי

רע,לרוץ מרופא לרופא ועוד להשלים פול חומר לימודי ובמיוחד כשהבגרויות הן בחורף השנה ולא בסוף השנה בקיץ.

****

מכייון שעוטוטו יומכיפור ואני די בטוחה שביום כיפור עצמו אני לא אעדכן אז אני פשוט אעשה את הפוסט הזה עכשיו.

אני מרגישה שאני חייבת כ"כ הרבה סליחות השנה,יש לי כ"כ הרבה דברים שאני מצטערת עליהם,אנשים שאני היתי מבקשת מהם סליחה,כל מיני מעשים ומחשבות שהם לא נכונות,דברים שאני היתי יכולה לשנות ולא עשיתי כלום.

אומנם את השנה החדשה אני התחלתי בבית חולים,אך אני עדיין בתקוות שהיא תשתפר,ושאני

את הלקח שלי למדתי משנה שעברה אם כל הסבל,והמעשים והמחשבות.יש לי כ"כ הרבה דברים להיצטער עליהם

ובמיוחד לבקש עליהם סליחה ולא סתם סליחה אלא סליחה אם כוונה שבאה מהלב-סליחה אמיתית.

אז אני מקווה שלמדתי כמה וכמה דברים מהשנה שעברה ומהמעשים,נותר לי רק לאחל לעצמי בריאות

ולשער האנשים צום קל וגמר חתימה טובה שיהיה לכולם.