בחיים לא חשבתי שיבוא יום ואני באמת אכתוב את זה.

יכול להיות שאני אצטער על מה שאני רושמת,יכול להיות שזה ישתנה..

אבל בנתיים זה לא זז ומתחיל להיגרר למקום אחר לגמרי.

בחיים לא הבנתי למה רע לי..כי אני איתך או כי אני לא יכולה להיות בלעדייך.

והגיע השלב שזה מתחיל הלישתנות.

כל המעשים שלך מרחקים אותי ממך,ההתנהגויות שלך..החוסר ודאות הזה שאני מרגישה איתך

כאילו ששום דבר לא בטוח,ולצערי לפעמים אני מרגישה ביזבוז זמן.

אני לא יודעת אם אני מכניסה את עצמי לסרטים,או שזה באמת ככה אבל איפשהו זה לא מרגיש לי נכון.

זה הגיעה למצב שכבר לא כזה אכפת לי,כן יש צביטה בלב אבל לא כמו פעם..אני מגיבה לדברים לא כמו פעם..

אני כבר שמה זין על כמה דברים,לא בוכה..אני מחזיקה את עצמי אבל לא בוכה...כי אם אני אתחיל אני פשוט אתפרק

להמון חלקים קטנים קטנים...בגלל זה היתלבטתי המון אם לכתוב את הפוסט הזה או לא..

אני רושמת את כל זה ולוקחת נשימות עמוקות,חנוקה בגרון ואם המון כעב שלכזה כיוון זה הולך.

אני מרגישה שויתרתי על אנשים לא נכונים בקשר שלנו..ושכל ויתור שלי הוא טעות אחר אעות אחר טעות,כי אתה בקושי שם עלי.

איפשהו אני מרגישה שאם ניפרד אני ארגיש הקלה....אני כל היום לא בכיתי החזקתי אם עצמי..ולא רציתי לכתוב פה בכלל

כי ידעתי שזה מה שיקרה..אני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות.

אני לא הפסקתי לאהוב אותו אבל אני מרגישה שהקשר הזה לא מיתקדם לשום מקום,ששנינו ניתקענו אחד על השני

ומפחדים להיתקדם הלאה מהמחשבה שנמשיך לא ביחד..כי הקטע הוא לא שלא אוהבים,לא שמציקים,לא שנימאס..הקטע הוא

שזה לא הולך לא לשם ולא לפה.

איך היתי רוצה לחזור לתקופה של ההתחלה...הכל היה כל כך שונה..ותראה מה הולך עכשיו.

אני מרגישה שאתה לא מספיק אוהב,שאתה לא מספיק שם בשבילי ושאנחנו בכלל לא באותו ראש..ושוב אני ניתקעת עלייך.

אבל זה הגיעה למצב שאני לא מפחדת מהפרידה..אולי כי באיזשהו מקום אני יודעת שזה לא יקרה..מסיבות של שנינו כל אחד

והסיבה שלו..אבל לא טוב לי.ואתה פשוט לא רואה אותי ואת זה בכלל...לא רואה את מה שעובר אלי..אני כבר לא יודעת מזה.

אני רוצה שזה יפסק ושיחזור הארתור השיהיה לי פעם.