אזיה קטע כבר חופש...עומד מעט י"ב ואחרי זה צבא..

אני פשוט לפעמים בשוק מאיך שהזמן טס.

אני עדיין תקועה אם יחידה ראשונה במתמטיקה אין לי כבר כוח

אני ניגשת בקיץ לעשות אותה פעם 4....חח אין אני ומתמטיקה פשוט לא הולך ביחדד..

הייתה לי שנה אחת הטובות בבצפר,באמת שהיה כיףף למרות כל הלחץ וכל ועצבים היה כיף.

יותר היתקרבתי אם אנשים מסויימים...בהחלט הם יהיו חסרים לי בחופש.

מה חוץ מזהה...האמת הזמן עובר ואני מרגישה כאילו מישו בא ותקע אותי באותו המקום ואני לא זזה בשיט.

כאילו אני רואה אנשים שעושים אם עצמם משו,עובדים,אשכרה לומדים,יוצאים מבלים..

אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה באמת נהנתי ביום שישי,מתי אפילו סתם יצאתי באמצע השבוע ובאמת הרגשתי שאני נהנית.

אני דווקא די סבבה אם האנשים שאני יושבת,כאילו אני מרגישה חלק מהם אבל עדיין זה לא מה שבאמת

אני באיזשהוא מקום.

כאילו יש לי כ"כ הרבה תוכניות לעתיד באיזשהוא שלב אבל עדין אני מרגישה כאילו משו עוצר אותי

מלעשות אותם.

באלי לשנות אווירה,באלי פעם אחת לחזור הביתה ולהרגיש שאני מותשת אבל כל כך נהנתי שאפילו לא אכפת לי.

ללכת לישון בתחושה טובה,אם חיוך וגם להיתעורר ככה.

אבל עצלי שומדבר מזה פשוט לא קורה.

הכל איפשהוא אותו הדבר..איפשהוא זה נימאס אבל צד שני זה גם השגרה שלי,זה משו שהיתרגלתי עליו.

אני מיסתכלת על אחותי הקטנה שעברה לגור בקטנה ואיך היא היתקדמה שם ואיך היא נהפכת לעט לעט לבנאדם עצמאי שאני

אפילו לא מצליחה לזהות אותה בתמונות ואני כל כך מיתגעגעת עליה,שזה עושה לי חשק לטוס לשם כמה שיותר מהר..

להתחיל מאפס ולהיתקדם לאיפשהו בכוחות עצמי.

אני לפעמים מרגישה חצויה בין הדברים שאני עושה לבין הדברים שאני באמת רוצה לעשות.

אני כבר כמה זמן לא מרגישה טוב מבחינה נפשית וכנראה שפשוט אפחד מסביבי לא שם לב לזה כי

 אני מצליחה להסתיר את זה כל כך טוב שאיפשהוא אני כבר בעצמי מתחילה להאמין לזה.

אני רוצה תקופה כמו פעם,שבאמת האנשים שהיו איתי ראו שרע לי והיו שם בשבילי,שעשו משהו כדי לשמח אותי

שהיה לי אם מי לדבר..עכשיו הבנאדם שהכי קרוב עלי אפילו כנראה לא שם לב למה שאני מרגישה,שאיפשהוא רע לי ושאיפשהוא

אני צריכה שהוא יבוא אלי,יחבק ותיהיה לי כתף לבכות עליה ויגיד"יהיה בסדר.."

תמיד איפשהוא אני אומרת לעצמי נו עזבי זה ישתנה..אבל הנה כבר כמעט שנתיים שומדבר לא משתנה..מה שהיה פעם כנראה בחיים לא יחזור,וכל כך חסר לי המשהוא הזה של פעם כשבאמת היה לי רע והיה לי למי ללכת,אבל פה זה שיש לי מישו כזה אבל

הוא פשוט לא שם לב לזה,או שמתחמק..