סוף סוף זה בא...משו שאני חיכיתי לו כ"כ הרבה זמן.

לעט לעט החורף מיתקרב,הנה עכשיו היה גשם לפני 40 דק'.

אני היום נישערתי בבית,סתם הייתה לי הרגשה לא הכי טובה בבוקר.

איך אני אוהבת תמיד לחכות לגשם,במיוחד לגשם הראשון שבא תמיד ופותח את החורף..

אז ישר עולות לי המון מחשבות,זיכרונות..המון דברים שאני חושבת עליהם...החיים למשל..

כל הימי שישי שאני עברתי ובמיוחד אם ארתור,מה יהיה עכשיו בחורף הזה?.

והמחשבה שאני תמיד חושבת עליה בגשם זה האם המקום שאני נימצאת בו כרגע טוב לי או לא.

אני כל הזמן נודדת ממחשבה למחשבה,מנסה לחשוב ככה שזה"עוד תקופה והיא תעבור"..

לעצום עיניים,להשלים אם דברים,לעבור הלאה..ואז פתאום לעצור רגע ולהוציא את הכל ולהרגיש את כל הלבד הזה

שאת מרגישה כשיש סביבך כ"כ הרבה אנשים,ואפחד לא באמת מבין ותומך בך,בעיקר לא זה שאת הכי מצפה ממנו.

אני ניזכרת בכל מיני תקופות שאני חושבת לעצמי פאק,למה אני לא המשכתי אם אותה התקופה?ואז אני קולטת שאז אני היתי עוד ילדה...ילדה שלא הבינה מה היא רוצה ממנה ומהחיים שלה,ילדה ששמה זין על כולם ועל הכל..חשבה שבגיל 13היא יודעת הכל

יותר טוב מכולם...חח איזה מצחיק זה להיסתכל לאחרונה ולהיתגעגע לאותם הימים שהיו..בעיקר אם כל הבנות.

אני גם לא יכולה להגיד שאני מיצטערת על המקום הזה שאני נימצאת בו עכשיו..אני גדלתי,התבגרתי השתנתי..

התחלתי להבין דברים,התחלתי לעט לעט להבין עד כמה חשובים הלימודים האלה ואיזו אהבלה היתי..התחלתי לבנות ככה בקטנה את המקצוע שלי לעתיד...אבל בעצם יש לי עוד המון דברים לעבור ואני באיזשהו אופן מרגישה שאני"תקועה" מישהי שאומרת כל הזמן"כן"כשהיא בעצם רוצה להגיד לא.חושבת שיש לי עוד זמן כי הוא עובר לעט,אך בעצם לא מבינה עד כמה שהזמן טס...

המערכת הזאת של כל היחסים שינתה אותי בכזאת רמה.עכשיו אני יכולה להגיד שאני לא יכולה להיות רגע אחד בלעדיו,אבל לעט לעט

אני משלימה אם זה שבעצם שנינו מרוחקים והיחסים האלה הם לא בהכרח על אמונה,אמון...אלה על אהבה..את האמון הזה לוקח זמן לבנות ועוד כשאת דפקת את הכל.

והאמת לא ניראלי שהוא יגיעה באיזשהו שלב בחיים..אולי עוד המון המון זמן,עד אז המון דברים ישתנו...ואני מאמינה שאולי אני אפילו פעם אחת אקח את עצמי בידיים,אשב בשקט בלי לפחד להיות לבד ולחשוב טוב טוב איפה טוב לי ומה אני באמת רוצה.

הרגש היחידי שמעלה לי חיוך זה האהבה העצומה הזאת שאני מרגישה עליו,ואיך אני מחכה לכל סופ"ש רק כדי להיות איתו ואפילו אז אנחנו לא באמת ביחד...

איך עוזבים בנאדם אהוב?

תמיד אמרתי לעצמי לא טוב לך,תעזבי!

אבל אני לא יכולה.זה הגיעה למצב של די אני כבר לא יכולה,והוא לא מבין אותי.

הוא לא מאמין לי,לא סומך עלי ולא אכפת לו מה הוא עושה לי אם זה.

אני רוצה לעזוב..עכשיו הוא אמר לי שאני אחשוב  מה אני רוצה לעשות,מה יותר טוב לי.

אני ויתרתי על המון דברים בקשר הזה,והוא לא מעריך את זה..אני גם פגעתי באמון שלו ובאמת

חלק מזה מגיע לי,אבל די יש גבול..כנראה עצל ארתור הוא לא קיים.

איך אני יכולה לעזוב בנאדם שאני אוהבת?

איך אני יכולה ללכת ממקום שאני רק רוצה להיות שם?

איך אני אעזוב את כל הדברים המשותפים האלה?

כנראה אין לי אומץ.ודי אני כבר נימאס לי לסבול..אני רוצה לעזוב.

אבל זה יהיה קשה,אני לא בטוחה שאני אעמוד בקושי הזה.

הבחירה עומדת בין להישער במקום שלא סומכים עליך,סוגרים לך ורע לך שם אבל אתה נמצא אם בנאדם אהוב,

או לעזוב את כל השקרים,הבכי,הסבל להרגיש יותר טוב משוחררת אך להישער ללא הבנאדם שאת אוהבת.

יש כ"כ הרבה אהבה בין שנינו,כ"כ הרבה אכפתיות ודאגה..אבל  עושה אותי לעט לעט ממורמרת ולא עושה לי טוב.

הלב והראש בכלל לא מסכימים בניהם בעניין הזה.

מערכת היחסים הזאת כ"כ מסובכת........

*******

עריכה:

לא משנה מה מתי ואיפה..אני כ"כ אוהבת את הבנאדם הזה,והוא עושה אותי לכזאת מאושרת,פשוט מחמם לי את הלב.

אך,כבר כ"כ הרבה זמן שרציתי לבוא לפה ולכתוב בראש שקט.

בזמן האחרון אין לי מושג מה עובר עלי.

יש לי עליות וירידות במצרוח,אולי זה בגלל שבזמן האחרון אני חולה..אני חולה המון

ובמיוחד בחודש הזה..בקושי לומדת כל הזמן יושבת בבית חולה.

הדבר העיקרי שהכי משפיע עלי זה היחסים שלי ושלו,אני כבר באמת לא יודעת.

הוא חסר לי,כ"כ חסר והתשומת לב חסרה לי,אני מרגישה כ"כ לבד בתוך כל המערכת הזאת.

אני כבר לא יודעת לאן לברוח ואיפה יש פתח לאוויר שאני באמת יכולה לנשום אותו לרווחה ולחייך חיוך שלם

ולא מעולץ.

הוא לא מבין את זה,זה לא שהוא לא מיתייחס אלי בכלל פשוט כל הקטע הזה של העבודה ושל הלימודים עצלו

והלימודים עצלי,אין לנו זמן ביחד.אני כבר לא זוכרת מתי באמת היינו ביחד אבל באמת היינו,מתי מישהו מאיתנו

לא הרגיש ריחוק.הוא בטוח לא מרגיש אני דיברתי איתו על זה.אבל אני מרגישה רק ריחוק וריחוק...

כל הקטע של תשומת הלב מפריע לי ואני לא רוצה שזה יהיה ככה,הוא בנאדם כ"כ חשוב לי ולפעמים הוא עושה כאלה

דברים שאני כבר די אין לי כוח ורצון להיתמודד אם זה,והוא לא מזיז לו בכלל תגובה אחת שלי.

אני כל הזמן מנסה להדחיק את ההרגשה הזאת אבל לא מצליחה..אני רוצה ראש שקט ורגוע,ושזה פשוט יסתדר..

התקופה הזאת המעיקה שאני עוברת בזמן האחרון,החוסר הזה בלנשום אוויר אני מרגישה חנוקה.

***

אתמול אחרי שכ"כ חיכיתי ליומשישי,יצאתי בערב כדי להיפגש אם אמה ולנסוע ביחד לזיו..לא היה משו..

אני היתי כ"כ בלי מצברוח....אז היומשישי עבר בסתמיות כזאת של רגשות מעורבים,שבתוך כל זה אני הולכת לאיבוד פשוט.

אני רק מקווה ששישי הבא הכל יצא כמו שאני רוצה,שאני לא אדפק שאני באמת ארגיש את הסיפוק הזה וקצת שינוי אווירה לכולנו גם לא תזיק.

אז שיהיה לכולנו שבוע שקט ורגוע בלי הרבה בלאגן על הראש..שהשבוע יהיה שבוע טוב.עזבו טוב מצויין!

**חח ההבדלל)))