בלבול...איך אני שונאת את הרגש הזה,הרגע שבו אתה לא יודע מה אתה רוצה
ולאן אתה נמשך יותר..לנסות לתקנן את מה שנישער או לוותר?שאלה קשה.
אני לא מהאנשים האלה שמוותרים,אם אני רואה מצב שבו יש מה לתקן,יש על מה ואם מי לדבר
ולא חבל לי לחתוך אני תמיד אעשה את זה.
אני שונאת את הזמן הזה שאני מבולבלת,אני מתחילה לחשוב על דברים שחשבתי עליהם מיליון פעם
ובפעם המיליון ואחת אני מגיעה שוב לאותה המסקנה.
אני גם בנאדם שלא יכול בלי לריב,אני חייבת את הויכוח הקטן הזה שלי שבו אני אחשוב שאני צודקת.
הגיעה מצב שאני ניתקעלתי בבנאדם שהוא ההפך המוחלט ממני,ויש לנו בעיה.
אנחנו רבים כל הזמן!אנחנו לא חופרים אחד לשני כי אנחנו לא מיתראים המון,פעם-פעמיים בשבוע
ובכל זאת אנחנו איכשהו מגיעים למצב הזה של לריב,רוב הזמן שלנו הולך על ריבים.
זה גם בנאדם כזה ששינה אותי360 מעלות,וכן שינה.בחיים לא חשבתי שאני יכולה לשנות כאלה דברים גם רעים וגם טובים.
זה בנאדם שפתח לי את העיניים,אבל זה גם בנאדם שלא סומך על אפחד ואפילו לא עלי,ויותר קל לו לוותר מאשר לפתור דברים.
הוא לא נפתח עלי,ואחרי שניפתח רגשית אז הוא מוצא דרך לאוות את הדברים ולגרום לי להרגיש רע.
אבל זה הבנאדם שאני לא רואה את עצמי בלעדיו,בקטע קשה...והיום אחרי הריב הבנתי..הבנתי המון.
אני לא צריכה אפחד לידי,
אני לא צריכה תמיכה של מישהו,
אוזן קשת של מישהו,
אנשים שהיו יקרים לי אני רואה את עצמי בסיטואציה שהם עושים לי רע ואני לא צריכה אותם(לא להעלב)
אני צריכה רק אותו.כמו שהוא,ככה פשוט שם!אם כל החיסרונות,אם כל היתרונות אם כל השמחות,הבכי,הדפקות אם הכל!
זה בנאדם שאותו אני כן רוצה לידי,כן רוצה את תשומת ליבו,וכן רוצה אוזן קשבת שלו,הוא זה שאני אקבל את האמת ממנו בפנים
בדרך הכי כועבת,אבל בדרך שתלמד אותי לעתיד.
זה בנאדם שאני רוצה לקום איתו בבוקר,לישון איתו בלילה,לשבת ביחד סתם על ספסל,לבנות איתו עתיד...תקראו לזה איך שבא לכם..
אולי עוד רגע חולף...אבל לא.אני יודעת את זה מבפנים.אני יודעת שהוא האחד,אני יודעת שבלעדיו אני לא שווה כלום,לא אכפת לי
לוותר על החיים הקודמים שלי לטובת החיים שלנו...אני לא מרגישה פיספול בזה שאני לא מטיילת,אני לא מרגישה פיספוס בזה שאני לא יוצאת למועדונים..אני לא צריכה את זה.זה לא מושך אותי,לא מושך אותי להיות בקשר אם אנשים מסביבי...אם היתי יכולה לא היתי נימצאת בקשר אם אפחד,למרות שגם ככה אם הרוב אני ניתקתי קשר ולא אין בי שום תיפסת חרטה או רגש של פיספוס.
אני להפך,שמחה אם האנשים שרכשתי לי והאנשים שנימצאים איתי עכשיו.
אני שלמה אם עצמי ואיתו.אני אוהבת אותו בצורה ובעוצמה כ"כ חזקה.
בלעדיו אני מרגישה בלי רגל ובלי יד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
