אם לא היו את כל הזיכרונות האלה,

אם לא הייתי מיתאהבת בך,

אם לא היה לי אכפת ממך,

אם לא היינו עוברים כ"כ הרבה...

אני ממזמן היתי ניפרדמת ממך,והיום כשניפרדנו היתי ממשיכה לחיות בסבבה.

אבל לא יכולתי.

אני אוהבת אותך המון,אני מנסה כל יום לא להישבר מהאהבה הזאת ומהפגיעות שלנו אחד בשני.

כי אין גבול לפגיעות האלה בינינו.

אני לא רוצה לבכות,אני לא רוצה להישבר ותאמין לי אני נהפכתי להיות בן אדם אדיש,

אדיש חבל על הזמן,אני יכולה בקלות לשים עליך זין אם רק יתחשק לי באמת.

כמו בפעם הראשונה שניפרדנו כששמתי זין עליך ואתה באת אלי.

אנחנו פאקינג עוד מעט שנה,ולא זה לא הרבה בכלל.

אבל מה אין לך מושג אם מי אתה יוצא,אתה כ"כ לא מכיר אותי...זה מצחיק כבר.

הדבר היחידי ששובר אותי עוד פעם ועוד פעם זאת החולשה הזאת האהבה העצומה שיש לי עליך.

וזה הדבר היחידי שמחזיק אותי איתך,אם לא האהבה הזאת ממזמן לא היינו ביחד.

הנה התחיל לו שוב שבוע מעצבן ורגיל,

כל השיגרה הזאת מוציאה אותי מדעתי...אני באמת כבר לא יכולה יותר.

הדבר הטוב היחידי שיש בשבוע הזה הוא שמביאים לי מיטה חדשה^^.

יומשישי היה כרגיל ישבנו בזיו וחשבנו מה לעשות ואז חלק רצו לסנוקר

אז מישה שאל אותי:"נו אז מה את רוצה?"

אז עשיתי תנועה אם הכתפיים של לא יודעת והאידיוט הזה לא הבין מה זה אומר,

אז ארתור אמר:"זה יענו אם היא היחידה שלא רוצה אז נוסעים",אמה כמובן קפצה ואמרה שאני לא היחידה 

ושגם היא לא רוצה לנסוע)בסוף ישבנו בשבשבת ושתינו.

יומשבת היתעוררתי לידו ושמתי לב שזה כבר לא כמו שהיה פעם,אולי הזמן אולי הדברים משתנים

ואני פשוט צריכה לקבל את זה.

נסעתי הביתה בלי מצברוח ובלי תאבון,היתי על הפנים והכי מבאס שזה כבר לא מעניין אפחד בשיט.

הלכתי לישון והפעם לא עברו עצלי מיליון מחשבות שלא נותנות לי לישון,הפעם נירדמתי כמו שצריך.

זאת אחת הסיבות שאני רוצה לעזוב את הארץ,השגרה לטוס מפה ולהתחיל חיים חדשים

אבל אז אני חושבת למה בעצם?אם בכל זאת שום דבר לא ישתנה.

אבל אני עדיין רוצה,ושנה הבאה אני אחשוב על זה ברצינות כשאני לא אהיה בארץ)

אני מרגישה כ"כ לבד,והכי עצוב זה שאני לא לבד אבל אפחד לא משפר לי את  ההרגשה.

הפוסט הקודם היה ללא משמעות אז פשוט

מחקתי אותו.

החופש הולך ונעלם לו אי שם,ואני בקושי מרגישה שזה חופש...

משעמם,אין מה לעשות ואני גם לא מנצלת אותו כמו שצריך.

מה שכן יצא ממנו זה שחברה טובה שלי באה לבקר בארץ,

לא ראיתי אותה שנתיים אחרי הביקור האחרון שלה פה.

ניפגשנו השלמנו פערים,ויום רביעי נוסעים לים:)

אתמול בערב ראיתי את ליזה שלי:)

בנאדם שכ"כ היתגעגעתי עליו,חברה מאוד טובה שלי שבזמן האחרון אנחנו

לא כ"כ מיתראות כי לא יוצא לנו,היא גרה אם החבר שלה ואני אם שלי רוב הזמן.

בכלל כ"כ הרבה דברים משתנים כל הזמן בלי שנסים לב לזה.

נגיד אני כבר די היתרגלתי לעובדה שיש אנשים שהם כבר ממש לא חלק מהחיים שלי,

היו חלק די גדול אבל עכשיו כבר לא.

ויש אנשים אחרים שניכנסו לחיים שלי,ואני כ"כ שמחה שיש אותם.

יום חמישי שעבר היינו בסמאש,היה נחמד לא הפסקתי לשתות לרגע וראיתי כל מיני אנשים שלא ראיתי מלא זמן.

יום שישי יצאנו למרכז לפי בקשתי חח ארתור לא רצה לעלות,וגם היה ממש יבש במרכז...זזנו ב 1 הביתה.

בכלל אני חידשתי את הקשר אם בנאדם שבעבר היה קרוב עלי מאוד,ועכשיו בגלל שהתחלתי לטייל בזיו אני פגשתי אותה שוב

והקשר חודש מעצמו,כנראה למרות הכל לא שחכנו אחת את השניה.

לפעמים הכל הולך עצלי כ"כ טוב וחלק,שאני עוד יותר מפחדת..

כמו המשפט הזה שארתור תמיד אומר לי:"את לא יכולה לחיות כשהכל בסדר.."

כנראה זה באמת ככה,כשהכל הולך חלק אני יותר ויותר מתחילה לפחד מה יקרה הלאה....