לפעמים עננים שלא בראשך מצטברים ואתה הגאה טומן את רבאופן משונה ביותר נכנסתי למעגל הבלוגים
במטרה לבטא את הרגשות שלי בצורה שאני הכי מתחברת אלייה -כתיבה . |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 6/2008
אתה פותח את העיניים לקראת עוד יום מיותר
וחש באותה התחושה
התחושה שבה חשת אתמול
אותה תחושה, כול יום
תחושה שקצת קשה לך להסביר במילים
מה אני עושה פה?
אתה שואל את עצמך
מניח שמחר זה יעבור
למה אני פה?
אתה מוצא את עצמך שוכב על המיטה
המבט שלך בנקודה בתקרה
בוהה בשקט עם עצמך
בראש מתרוצצות כול מיני מחשבות דכאוניות וטיפשיות
לא מוצא שמץ של מוטיבציה או טיפה של כוח
לקום מהמיטה
ולמצוא אטרקציות קצת יותר מענינות מאותה בהייה חסרת ערך .
אם רק היית מקדיש את הזמן שאתה מקדיש לאותן מחשבות
במשהו בעל יותר עיניין או פוטנציאל
היית מאושר
אתה מראה כלפי חוץ אושר והצלחה
לא נותן לאפחד להכנס לסערת הרגשות
לא מאפשר לשום אדם לראות מה מתחולל אצלך עמוק בתוך הבטן
אתה מראה להם,לכולם
כמה אתה שמח.כמה טוב לך
לא מצליח להוציא את הכאב
רוצה עזרה אבל מפחד מרחמים מיותרים
הגוף דורש חיבוק אוהב ובו זמנית נשאר בתפקיד החזק,הקשוח
והגדול מכולם..תפקיד טיפשי!!
מלא מסכות..
חוזר הביתה, נשכב על אותה המיטה, טומן את ראשך בידיים העייפות ופורץ בבכי אין סופי
צועק ומקלל .
מקלל את אותם אנשים שלא מצליחים לראות מה באמת עובר עליך
למה הם לא רואים כמה כואב לי
למה הם לא מבינים ....?
האנשים שקוראים לעצמם החברים שלך.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: