אולי תנסי גם כתום?

אתמול היינו ביום הפתוח של JPL, היחידה של נאסא שקשורה לאוניברסיטה שלנו. היה נפלא. גילו מים על ירחים של שבתאי וצדק, מולקולות אורגניות בעננים בחלל, 144 כוכבי לכת שסובבים 125 כוכבים, בקיצור - יכול להיות שהתנאים לחיים קיימים ביותר מקומות ממה ששיערנו.

השמש היא כוכב מדור שלישי.

אחרי המפץ הגדול נוצרו כוכבים חמים מאוד שהכילו בעיקר הליום ומימן. הם בערו באש לוהטת עד שהאנרגיה לא הספיקה כדי לאזן את הכבידה, הכוכב קרס התפוצץ והשאיר אחריו אבק שכלל יסודות כבדים יותר. יסודות האלו נוצרו ממיזוג אטומים קלים. האבק נשאר במקום ועדיין יצר משיכה, עד שיום אחד המשיכה משכה את האבק למרכז ונולד כוכב חדש, מדור ב'. מדענים חושבים שהשמש היא כוכב מדור שלישי, כלומר גם הכוכב מהדור השני קרס בסופו של דבר והתפוצץ והאבק שהשאיר אחריו כלל את היסודות הכבדים שדרושים לחיים, כמו פחמן, חנקן, חמצן, והכבדים יותר - ברזל, מגנזיום ועוד. כשנוצר הכוכב בפעם השלישית, האבק שנשאר סביבו יצר את כוכבי הלכת, שאחד מהם הוא כדור הארץ. אנחנו עשויים מאבק כוכבים. האפשרות לחיים נולדה ממיזוג אטומים קלים של כוכבים לוהטים קדומים. מוות של כוכב לוהט ולידה של כוכב חדש, מוות של כוכב ולידה של כוכב. ככל שהכוכב יותר קטן הוא בוער יותר לאט, והחיים שלו יותר ארוכים, כך שזה נותן מספיק זמן לחיים להווצר ולהתפתח.

http://www.youtube.com/watch?v=0TF-kCVDOe8

העובדות המדעיות האלו נשמעות לי כמעט מיסטיות. מי אמר שאין קסם ביקום.

כשחשבתי על המוות ועל החיים אתמול בדרך לסופר, חשבתי שכל כך הרבה דברים בלתי אפשריים היו צריכים לקרות כדי שבחלק הזה של היקום יהיו את האטומים הנכונים והזמן הנכון כדי שיום אחד נוולד, ונהיה מודעים לכל היופי והמורכבות האלו למספר שנים קצוב. המורכבות והפלא שביצירה של החיים עלי אדמות, האבולוציה מחיידק לבן אדם, כל הדברים עם הסיכוי השואף לאפס, אבל לא אפס שהם יקרו, וזה שהם קרו, גורמים להרגיש הכרת טובה גדולה ליקום, שעשה כל כך הרבה כדי לאפשר לי להתקיים ולאהוב ולחיות. אני חושבת שאנחנו מחזירים לו בחזרה בזה שאנחנו לומדים אותו ומבינים אותו ומשתאים ממנו.

מדהים אותי כמה היקום מפתיע אותנו כל פעם מחדש. משנה את האינטואיציות שלנו. מגלה לנו דברים חדשים.

ברמה האישית - ההרצאה מתחילה להיות מאוד מעניינת, אני עדיין נאבקת עם הכתיבה של המאמר שאגיש איתה. אני מחכה נמרצות לזה שבאתר של השגרירות יפתחו מועדים לפגישות ביוני, למאמר התיאורטי שיחזור עם החלטה, למאמר הניסויי שיתפרסם באתר של העיתון ולסטודנטית שתכין לי קונסטרקטים שאוכל לעשות ניסויים. אני שונאת את זה שכל מה שאני יכולה לעשות זה לחכות ולהטריד את העורכת ואת הסטודנטית ואת האתר של השגרירות בבקשות ל"נו כבר, תעשו את זה!" כדי שארגיש פחות חסרת אונים. זה לא בידיים שלי עכשיו, ואני צריכה להשאיר את זה ככה ולקוות לטוב, כמו שכתבתי בסוף הפוסט הקודם, אבל לכתוב את זה הרבה יותר קל מלעשות את זה. ממיע מתקדם עם המאמר והמחקר שלו וזה מאוד מאוד משמח. זאת אחת התקופות הכי טובות והכי קרובות שהיו לנו אי פעם. אני חושבת שמשהו מהותי השתנה בתפיסה שלי את הקשר שלנו ואותי ואותו. ברגע שלמדתי להניח לו ולא לנסות לשלוט בו ולהכתיב לו דברים, הוא פתאום עושה הרבה יותר בעצמו והרבה יותר מקשיב לי ואנחנו הרבה יותר קרובים. כל ערב אחרי העבודה אני מחכה לרגע בו אפגוש אותו ואת הילדים. זה לא תמיד היה ככה וזה כל כך משנה את הכל.