אולי תנסי גם כתום?

אני מתרגשת וחוששת ושמחה ועצובה, וכל הרגשות האחרים.

אחד עשר ימים אהיה רחוק מממיע ומהילדים, וזה לא קל בכלל.

בנוסף יש את הויזה שצריך להחתים בקונסוליה, הבנק, הכנס והפגישות האחרות בבאר שבע.

לא קל.

עברה בי מחשבה שאיך שזה לא נעשה יותר קל עם הזמן. ומיד חזרה לי התשובה - כי המשימות נעשות יותר גדולות עם הזמן. לי זה נראה כמו מדרגות ענקיות בכל פעם, אבל זה כן מדורג, והניסיון שהצטבר בשנים האחרונות איתי. והאמונה שלי בדרך איתי וההתלהבות ממה שגיליתי.

אני חושבת שזאת יכולה להיות נסיעה מצויינת, אם רק אתן לה הזדמנות. פגישות עם אמא ואחותי והחברים, וכנס מלמד ומלהיב וקצת הכרות עם המערכת בארץ. אם הייתי יכולה להזמין לעצמי משהו כזה זה בדיוק מה שהייתי מבקשת.

יהיה בסדר.

תודה על האמון והליווי והתמיכה שלכם בי כל השנים האלו. אני לא חושבת שתהיה לי יותר מדי גישה לאינטרנט, אבל מי שרוצה לבקר שיתקשר לטלפון של אמא שלי, היא מוכנה לזה. :-)

נשיקות חיבוקים והמון תודה.