חזרתי!
עוד לא ראיתי את הילדים, הם בבית ספר וממיע בעבודה, אבל דיברתי עם ממיע בטלפון. הבית היה הפוך לגמרי כשנכנסתי ואיכשהו זה ישר גרם לי להרגיש בבית. הכלים היו רחוצים והכביסה היתה מקופלת, ממיע הקדוש. אבל היה צריך לסדר כדי לראות את זה. פה אני מרגישה אמיתית. איזה דבר מדהים זה בית.
כשירדתי בתחנת הרכבת בעיר שלנו לא ישר הכרתי אותה. גם הרחובות כאן נראו לי זרים. כאילו ישראל ואמריקה התערבבו לי למין תערובת ספק מוכרת ספק זרה. כשנחתנו לא היה לי ברור אם הגעתי לישראל או לאמריקה. חצויה.
על החלקים המקצועיים של הביקור אני יכולה לספר ברמזים. יותר על התחושות שלי בעיקבות מאשר על מה שבאמת קרה. אירחו אותנו מאוד יפה, היתה אוירה נהדרת, אני מתה על הישראליות הכנה והמתחברת ישירות. אבל. לא ברור לי אם אמצא את מקומי בישראל. מאחר ולא ביקרתי בכל המקומות ולא נתתי ראיון אמיתי עם הרצאה ותקציר המחקר שלי זה לא באמת משקף. זה רק רושם ראשוני מאוד לא מבוסס. הייתי רוצה למצוא מקום בו מאוד יתלהבו ממה שאני עושה ואני אתלהב מהמקום. זה לא חייב להיות מקום עם שם זה או אחר, אבל צריכה להיות התלהבות הדדית מהנושא עצמו. עניין משותף. לא ממה שהשגתי אלא ממה שאני עושה. והפוך שלי בהם. זה לא בשמיים. שוב, לא מעניין אותי השם של המקום, רק האהבה.
כמו שאתם מבינים, זה לא קרה. גם נורא התרגשתי בהרצאה בכנס אז העברתי אותה פחות טוב, אבל אני חושבת שהיא לא היתה נוראית. זה קצת שינה, אבל לא מאוד.
מעשית זה אומר שהכל פתוח עכשיו.
זה כמו לחפש בן זוג, מה שחשוב יותר מהכל היא ההתאמה. מה שאומר שאי אפשר לדעת שום דבר מראש, לפני ששולחים קורות חיים, תקציר מחקר, והמלצות. לפני שנותנים הרצאה ומתראיינים. לפני שמכירים.
נראה לי שבאופן בלתי רציונלי קוויתי להתאהב וזה לא קרה.
יש כל כך הרבה דרך לפני. כל הכתיבות והשליחות והעבודה והמפגשים והמתח וחוסר הידיעה.
אבל אני בבית עכשיו. יש לי קצת זמן לנוח לפני שאתחיל עם כל זה.
לקוראת גם אמא - קראתי את הנערה בעלת קעקוע דרקון. זה לא רומן רומנטי, אבל זה בהחלט מעניין! ואני מאוד אוהבת עכשיו את שבע אמהות. מנסה לקרוא לאט שלא יגמר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
