אולי תנסי גם כתום?

אני צריכה להתחיל להעיר את הילדים לגן, אז זה יהיה פוסט קצר.

אבל שמח.

כי נעים לי הבוקר פתאום.

בת 41.

חתיכת גיל, חתיכת דרך.

הדבר הכי גדול שקרה לי היה ממיע והילדים, ומעבר לזה שאנחנו פשוט אנחנו, מה שקרה בשנה האחרונה, ההתקרבות הזאת שהתגברה על כל המחסומים, אני מברכת עליה כל כך. היא הדבר הכי טוב שקרה לי, ולא הייתי מדמיינת שזה אפשרי.

קרו לי גם הרבה דברים בתחום המקצועי, דברים טובים. המאמרים האלו שהוצאתי, וזה שפתאום אני מרגישה הרבה יותר בנוח כשאני מדברת עם הבוס, לא מפחדת יותר. יותר חופשיה. וזה מעבר לבוס - אני מרגישה חופשיה לדבר עם אנשים על מדע. מאמינה בדרך שלי ובמה שאני עושה. זה לא שאין ימים של ספקות, ראו אתמול, אבל מתחת לכל ומעבר לפחדים יש את האהבה הגדולה שלי למה שאני עושה והאמונה שלי שזה יביא אותנו למקומות חדשים מבחינת ההבנה שלנו את ההתפתחות והיכולת שלנו להתערב.

זאת הולכת להיות שנה לא קלה. לחפש עבודה זה לא קל. אני אמורה להיות קצת יותר צעירה, אבל אני חושבת שזה לא באמת משנה. כשיש אהבה לאיש, לילדים ולעשייה, אני חושבת שאפשר להתגבר על הרבה מאוד דברים לא פשוטים.

זוהר יושבת עלי ושרה לי שיר על היער ועל קמפינג. אני צריכה להעיר את הילדים לבית הספר.

יומולדת שמח לי!