אולי תנסי גם כתום?

בבוסטון, לקראת כנס הקיפודים, אחרי צעדה ברחובות בוסטון ופרץ קניות מתוכנן.

 נחמד לחזור. הכל נראה מוכר, לא כמו חוץ לארץ. העולם נהיה קצת דומה, גם שדה התעופה ברומא נראה בדיוק כמו כל שדה תעופה גנרי אחר, חוץ מהאיטלקית המתנגנת. מבינה למה לא יכולתי לחיות כאן לאורך זמן מלהסתכל על העדניות המושלמות שיש ברחובות הצדדים העשירים של בוסטון. סידורי פרחים מהונדסים ומתוכננים עד הפרט האחרון, מבחינת צבעים, סימטריה, ארכיטקטורה ואסטטיקה. כל כך נדהמתי ששאלתי אנשים אם העיריה דואגת לזה והם אמרו שזה פרטי. אז שאלתי - איך כולם כאלו גננים מחוננים? והם ענו שחברות גינון עושות את זה תמורת תשלום. השאיפה הזאת למושלמות, בכל מחיר בכל רמה, לא מתאימה לי, גורמת לי להרגיש כלואה וחנוקה. ממיע אהב את זה, אבל אני נחנקתי מזה. אי הסדר וחוסר השלמות הישראלים מאפשרים לי חופש מחשבתי וריגשי שלא היה אפשרי שם. אני מאוד שמחה לבקר, להעריך ולהנות מהיופי הזה, אבל שמחה שאלו לא חי.

יש WIFI חינם בכל מקום. זה דווקא נחמד. דיברתי בסקייפ עם הילדים ועם ממיע מתוך הפארק.

יותר מסודר, יותר נקי ויותר מובנה, אבל לאו דווקא יותר טוב, לפחות לא בשבילי.