אולי תנסי גם כתום?

אני קונה ידיעות סוף שבוע כמעט כל שבוע, בעיקר בגלל דנה ספקטור. האומץ להסתכל פנימה ולהגיד מה היא רואה נוגע בי ומדבר אלי. השבוע ספקטור כתבה על זה שאם נהנים להיות עם ילד, כל חווית הגדילה שלו משתנה. חנוך דאום כעס על המתנחלים ששוכחים תינוקות במכוניות ודיבר על זכותו לכעוס עליהם ולבטא את דעתו בצורה סרקסטית. ובינהם, במקום טוב באמצע כתבה ענקית על מארי פיזם, רוצחת ביתה, רוז, שמצאה במה להגיד לכל עם ישראל (כנראה לפני העירעור שהיא מגישה, למה לא לקדם את המשפט?) כמה היא הקורבן בסיפור, כמה קשה היה לה בחיים, וכמה אנחנו צריכים לסלוח לה. בכתבה, בין סיפורי הילדות הקשה של מארי, המכות שקיבלה מבן זוגה, וכמה היא מתגעגעת לזו שרצחה, משובצים קטעים מפסק הדין בו קובע השופט כי היא אישה מניפולטיבית וקרת רוח, שדחפה את בן זוגה להפטר מהילדה והיתה שותפה מלאה ברצח. מויקיפדיה:

"במכתבים שנמצאו בדירתם של בני הזוג כתבה האם שבתה "העלימה ממנה את שמחת החיים שלה", והיא מבקשת מבעלה שידאג להעלים אותה מחייה"

מפסק הדין: "הנאשמת (מארי פיזם) פעלה באופן שמלמד על כוונתה שהנאשם יגרום למותה של רוז".

ידיעות אחרונות לא נעצר במחריד ונותן במה להתקרבנות של רוצחת ביתה, חסרת הישע, במה שתעזור לרוצחת בעירעור שהיא מגישה עכשיו. 

אז חנוך דאום יכול להמשיך להתרגז על הורים שאיבדו את תינוקותיהם בתאונה ודנה ספקטור יכולה להעביר מסרי שלום בין אם לביתה, ובאותם דפים, אותו עיתון שמשלם להם את המשכורת, יעזור לרוצחת ילדים מורשעת. איזו יוהרה יש לכתב שחושב שמה שהוא מסקר בכמה שעות, בית המשפט לא ראה בכמה שנים? זה כל כך עמוק המסר הזה שהעתון הכי נפוץ וצהוב במדינה משדר. כמה שנים אחרי, אנחנו מוכנים לשכוח ולסלוח כדי להגביר את הרייטינג. בעיני זה שיא חדש של מניפולטיביות קרת רוח וחוסר אחריות ציבורית. 

לא מקובל עלי. לא מקובל עלי בכלל. לכן במחאה מקומית ופרטית אני מתחייבת שלא לקנות יותר ידיעות אחרונות של סוף שבוע, עד שהעיתון יוכיח את עצמו כמקום יותר טוב. עד כמה שמצער אותי להפרד מיקירתי הספקטורית, אני לא מוכנה לעזור לרוצחי ילדים ב15 ש"ח לשבוע כשאני יכולה לקבל בחינם עיתון אחר, פחות צהוב. (זה כבר סיפור אחר, הטרור שידיעות מפעיל על המתחרים שלו, אבל זה לא הרגיז אותי מספיק כדי להפסיק לקנות ידיעות. הכתבה הזאת כן.)