אולי תנסי גם כתום?

שהחיינו וקיימנו והיגענו לזמן שבו אני מוזמנת לתת הרצאה ואולי לראיון לפני שבכלל ביקשתי, ושהמאמר התפרסם ושהעתיד דופק בדלת והצעת המחקר מתגבשת, אבל

היום באוטו שמעתי קריינית מדברת על מסיבת בריכה שהיא הולכת אליה היום בערב, ונדהמתי להזכר בקיום האחר הזה, של מסיבות בריכה בערב, וחיים שאין בהם חששות והתכונניות ומאמץ והתכוונות והשתדלות וחשיבה בלתי פוסקת על הרצאה, מאמרים, ראיונות ורעיונות.

אני מודה על כל פסיק בחיים שלי, כולל הכל, אבל

זה היה כיף פעם, לדאוג פחות ולחשוב על מסיבות.

מצד שלישי,

עכשיו הרבה יותר טוב מלפני חצי שנה, או שנה או שנתיים. אז מי יודע, אולי מחכה לי מסיבת בריכה מעבר לפינה עתידית?

שבוע טוב ומחויך שיהיה.

מזמן לא ישבתי לכתוב בלב המועקה. לכתוב פוסט זאת אומרת. דווקא יצא לי לכתוב מקצועית בלב המועקה.

לב המועקה נשמע כמו עין הסערה בהוריקן.

אז זהו, שעכשיו המועקה לא סוערת כל כך. לא הוריקן, אפילו לא סתם סופה.

חוסר שקט ודאגה.

הנסיעה מתקרבת, עוד שבוע וחצי. אני אוהבת את ההרצאה ואת הסיפור שאני מספרת. אני צריכה להתחיל להגיד אותה במילים לראות איך היא מסתדרת לי בפה. כל המאמרים שקראתי שינו לי את התפיסה. הרחיבו לי את החלון, קישרו את מה שאני עושה לכל שאר בעלי החיים. הראו לי שאני לא יכולה להסתגר בפינה המוכרת שלי עם שאלות קטנות. שאין טעם בזה. שמה שאני עושה קשור ומחובר להתמיינות בכל בעלי החיים. זה אחד המעגלים הכי שמורים בטבע, עם אותם שחקנים בתפקידים דומים למרות שהמורפולוגיה של העוברים שונה. כשהבנתי את זה נעצרה לי הנשימה. זה ההבדל בין להסתכל על העולם מתוך חלון צר בחדר חשוך (ומוכר) לבין לצאת החוצה ולהיות חלק מהעולם הגדול. פתאום הכל הסתדר לי, מה אני שואלת, מה אני צריכה לעשות כדי להתחיל לענות. וזה גדול ונועז וזה מפחיד אותי וגורם לי לחשוב - האם אני מסוגלת לעשות את זה?

אני מתקרבת להתחלת החיפוש. אני כותבת הצעת מחקר שאשלח לאוניברסיטאות, ואני מפחדת.

כי זה כמו מבחן הבקשות האלו. מבחן שלי.

אני מאמינה שאנשים קולטים את האדם שמולם אפילו אם הם לא באותו תחום. דרך המילים, יש משהו שעובר. במשהו הזה אני לא יכולה לשלוט, אני אולי היחידה שלא רואה אותו. לכל מי שמקשיב ומסתכל עלי מבחוץ יש את היתרון הזה, של לראות אותי מהצד ולקלוט את הדברים שאני לא יודעת שאני משדרת.

אני מאמינה שזה אמיתי. שאפשר לראות יכולות כשמביטים מבחוץ.

ואני לא יכולה לשלוט בזה. אני לא יכולה לכוון את זה.

אני יכולה לכתוב את הדברים בהם אני מאמינה, אותם אני אוהבת, אותם אני רוצה להתחיל לעשות כמה שיותר מהר, ולקוות שזה יעבור, שזה יתקבל, שיאהבו את זה מספיק כדי שיציעו לי משרה, כדי שיתנו לי מימון. (כי אני גם מתחילה לחשוב על גרנטים.).

אני מקווה לטוב, אני מקווה לטוב. אני מאמינה לגמרי במה שאני עושה.

אבל רק לפני חמש וחצי שנים האיש היחיד שנתן לי הזדמנות היה הבוס שלי. לא חשבתי על זה כבר הרבה זמן. אני כל כך כועסת עליו ומלאת הכרת תודה שהרגשות המעורבים האלו מאוד קשים לי אז אני מעדיפה להשאיר אותם בצד. כמו עם הכנס הזה. התכוונתי לדבר על מה שעשיתי, מה שאני מכירה. ההערה שלו שהגיעה דרך המארגנת גרמה לי לאזור אומץ ולהתגבר על מחסום החיות האחרות שהיה לי. וזה היה אחד הדברים הכי מפרים ופוקחי עינים שעשיתי בשנה האחרונה. בחמש השנים האחרונות הוא נתן לי כל כך הרבה מכות ובעיטות שאילצו אותי להיות הכי טובה שאני יכולה, אבל הכאיבו מאוד. אז אני כועסת עליו נורא אבל מרגישה שאני חייבת לו כל כך הרבה. הוא אמר לי כבר לפני שנה שאני חייבת להתגבר על המחסום שיש לי בהקשר לאבולוציה, והנה עכשיו אני מבינה כמה הוא צדק. בלי אבולוציה, בלי הקשר לשאר בעלי החיים, זה כמו לנסות להבין איך היקום נראה מלהסתכל על מערכת השמש. כל חוקי הפיסיקה נמצאים שם, יש שם כוכב וכוכבי לכת, אבל איך הם נוצרו ומאיפה הם באו ולאן הם הולכים ואיפה הם ביחס לשאר?

אני מרגישה שהזמן שלי במעבדה הזאת, האינטרקציה איתו ועם הקוליגות, שינו לי את החיים, שמו אותי במקום שבו אני מממשת כל טיפת פוטנציאל שיש בי, מה שלא התקיים באף שלב בעבר.

ועכשיו אני אצא לעולם לבדוק, האם הפוטנציאל שהתממש, האם הכי טוב שאני יכולה לעשות, מספיק?

אני מקווה שזה יספיק כדי למצוא מקום להמשיך בעצמי את מה שהתחיל כאן.

פעם, לפני כמה שנים והרבה מילים קשות, הבוס שלי אמר עלי לחבר שלו שאני אהיה הפוסטית הכי מוצלחת שלו. אני לא יודעת למה אני נאחזת דווקא במילים האלו אחרי כל הדברים האחרים, כשאני מרגישה הכל חוץ מהכי מוצלחת, אבל הוא נורא חכם הבוס שלי. אולי הוא ראה משהו.

איך אני מתכוננת לקיץ? רשמתי את הילדים לבית ספר קיץ ולקייטנה. הם מחכים לזה מאוד. אני אבקר בארץ בתחילת הקיץ מה שמסמן את זה ששאר בני הבית לא יבואו לארץ השנה. בתיקווה כולנו נחזור בשנה הבאה. אנחנו רוצים לחזור לעשות קמפינג בקרוב. אולי בסוף השבוע אחרי הקרוב.

הקיץ הזה יהיה בשבילי השלב האחרון לפני שליחת בקשות העבודה בסתיו. אני אכתוב מכתבים והצעות מחקר ואשלח אותם לחברים וקוליגות כדי שיעברו עליהן ויציעו לי שיפורים. אני אשתדל להתקדם כמה שיותר עם הניסויים ואולי ליצור קשרים עם קוליגות עתידיים. כל מה שאספיק ניסויית יהיה לטובה.

רק כשקראתי שזה הנושא החם נזכרתי שהחיים מתקיימים גם מחוץ להצעות המחקר, ושהקיץ, עם השמש, הים והבריכה מעבר לפינה.

דברים שקורים ויקרו:

המאמר הניסויי התפרסם סוף סוף ואני עדיין לא מאמינה שהוא התפרסם והסיפור הזה נגמר, לפחות בינתיים.

יש לי תור לקונסוליה ליום שישי הרביעי ביוני.

ההרצאה מוכנה ואני אוהבת אותה. כתבתי חצי מאמר על הנושא אבל הפסקתי כשהבנתי שלא בטוח שיצא פרסום אחרי הכנס. אני יכולה להמשיך ברגע שאצטרך.

הסטודנטית עדיין עובדת על הקונסטרקטים. יהיה לה זמן לעבוד עליהם עד שאחזור מישראל. לא נראה לי שאזריק בשבוע הבא.

אני עדיין מחכה לתשובה על המאמר התיאורטי. העורך השתגע! הוא מחזיק את המאמר כבר שלושה שבועות אחרי שהשיפוט הסתיים. יאללה, עורך, תחליט כבר!

אני קוראת וקוראת, מתרחבים לי האופקים, מתעמקת לי ההבנה ושאלות באות אלי. הדרך נפרשת לפני והיא מרתקת ומלהיבה, אני מקווה שאוכל ללכת בה. אני מתגעגעת לעשות ניסויים כי אז אני מרגישה פרודוקטיבית בהרבה פחות מאמץ מחשבתי. אבל ניסויים טובים דורשים מאמץ מחשבתי מקדים אז הכל לטובה.

ברקע הקיץ מגיע: כדור הארץ ממשיך להסתובב באותו מסלול סביב השמש, ובגלל הזוית שלו ביחס לשמש, בתקופה הזאת בשנה חצי הכדור הצפוני קרוב יותר לשמש, והרי לכם קיץ.

קיץ תמיד מתקשר לחופש, אבל השנה בעיקר לילדים יהיה חופש. גם אני וממיע צריכים חופש. אולי הנסיעה לישראל, בימים שלא אהיה בכנס ולא אהיה בקונסוליה או בבנק, יהיו סוג של חופש. אבל רק בשבילי. אני בונה על הקמפינג. שם אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר מעבר לטבע שאנחנו בתוכו.

אבא שלי תמיד אהב את הקיץ. הקיץ תמיד מילא אותו אופטימיות. בסוף הוא דיבר על לעבור את החורף ולחיות את הקיץ. אני לא מפסיקה לחשוב עליו. הרבה פעמים עם חיוך ותמיד עם המון געגועים. הנסיעה הבאה ומתקרבת וגם בישראל לא אפגוש אותו. אני אלך למקום בו הוא טמון ואדבר איתו שם. לפעמים אני עדיין לא מאמינה שהוא מת. שהוא איננו. הוא כל כך חי בראש שלי. מאז שהוא הלך הכל השתנה. אני התבגרתי. ההתייחסות שלי לחיים ולמי שאני אוהבת השתנתה. כל כך הייתי רוצה לחלוק את זה איתו עכשיו. אני יוצאת לרוץ עכשיו. במגרש אני תמיד מרגישה את הנוכחות שלו.

אמשיך לקרוא אחר כך.