אל תקחי שום ביקורת באופן אישי.
אל תפחדי משום דבר.
תחזרי לישראל.
זה מה שהבוס, במפגן חביבות ואיכפיות יוצא דופן, אמר לי, במהלך כינוס המעבדה השנתי.
אני לא צריכה לקחת באופן אישי את זה שהוא משתמש בדברים שאמרתי לו בעבר כדי להסביר לי שאין טעם שאחפש עבודה בארה"ב כי אני בעצם רוצה לחזור לישראל. אני לא צריכה לפחד מזה שהוא ינסה למנוע ממני למצוא עבודה בארה"ב. וכן, אני רוצה לחזור לישראל, אבל אני רוצה לבחון את כל האפשרויות שלי לפני כן.
אחד האנשים הכי מניפולטיביים שהכרתי אי פעם. הוא לא רואה אף אחד חוץ מעצמו והוא לא מהסס לשקר, להקטין, ולגרום לספקות עצמיים כדי לגרום למי שמולו לעשות מה שהוא רוצה.
וכמובן שמי שמולו מרגיש אשם, פרנואיד, וכפוי טובה כשהוא בוחר לעשות מה שהוא רוצה ולא מה שהבוס הורה לו לעשות.
אם הוא היה חושב לשניה על האינטרסים המקצועיים שלי לא רק שהיה אומר לי להגיש בקשות בארה"ב, הוא היה אומר לי להשאר בארה"ב, כי כאן יש לי סיכוי יותר גבוה למצוא משרה במקום מצויין. לפני שהוא התחיל לראות בי מתחרה הוא אמר את זה, למרות שאז הייתי הרבה יותר בטוחה שאני רוצה לחזור לארץ.
אני יודעת שאני נשמעת פרנואידית וחוזרת על עצמי ורואה צלי הרים כהרים, אבל אני פשוט המומה מהציניות של האיש הזה. אפילו אני התבלבלתי ממפגן החביבות והקירבה שלו במהלך הכינוס, לרגע חשבתי שאולי הוא מראה סוף סוף את ההערכה שלו לעבודה שלי, אבל אז אחרי חיבור כל מה שהוא אמר הבנתי. הוא אמר לי לחזור לארץ ולא לחפש בארה"ב. הטיעונים שלו היו מופרכים לגמרי אבל בגלל שריגשית אני באמת רוצה לחזור הם נשמעו לי כמעט נכונים. הוא הכין את הקרקע לזה שאם באמת אגיש בקשות כאן הוא יכתוב במכתב ההמלצה שלו שאני בעצם רוצה לחזור לישראל, ושלא יקחו אותי ברצינות. הוא עשה דברים כאלו בעבר ואנשים לא קיבלו משרות.
בנוסף פתאום קלטתי כמה דעת הקהל על ישראל השתנה כאן בשנתיים האחרונות. פתאום המון שנאה לישראל יצאה החוצה בכינוס המעבדה. אנשים מרגישים לגיטמציה לבקר כל צעד של ישראל ולהתייחס אליה כקלגס אלים שמבין רק אלימות, ולפלסטינאים כשה תמים וצודק. כמו כל דבר במעבדה שלנו, הדיעות האלו שכנו לבטח מתחת לפני השטח עד שהבוס העביר ביקורת על ישראל. או אז כולם שמחו לפתוח את הפה ולהצדיק אותו, את הפלסטינאים ולהגיד כמה מכוער זה להיות כל כך תוקפנים. זה דווקא שיכנע אותי לחזור לארץ יותר מהוראות המפורשות של הבוס. היהודי אגב.
אבל אני כן רוצה לממש את הזכות להגיש בקשות לכל אוניברסיטה שארצה, לבחון את האפשרויות שעומדות בפני ולנהל משא ומתן. מבחינתו הכי פשוט היה שאלך כבר לבאר שבע, אבל הוא מבין שאולי אני רוצה לשקול גם את הטכניון. אני יכולה לראות למה אנשים כל כך מתקשים למצוא עבודה כשהם עוזבים את המעבדה. אם הם מקשיבים לו, ורובם מקשיבים לו, הם יורים לעצמם ברגליים בחיפוש מצומצם ולא נכון. אם הם לא מקשיבים לו הוא יורה בהם עם שורות קטלניות ומכוונות היטב במכתב ההמלצה שלו.
עוד קרב שאצטרך לנהל מולו שמרגיז אותי בעצם היותו. להלחם עם הבוס בנוסף למתחרים האחרים על המשרות. ממש נחמד.
אבל כמו שהוא יעץ לי אני מתכוונת שלא לקחת את מה שהוא אמר באופן אישי, שלא לפחד ממנו כי נלחמתי וניצחתי בעבר וכי יש דברים בהם אני עולה עליו תודה לאל, לרקע שלי ולמי שהוא גרם לי להפוך, ואני מקווה לחזור לישראל, אבל בדרך שלי.
אז הדברים שלמדתי בכינוס המעבדה היו
שאי אפשר לסמוך על הבוס.
שהרבה מאוד אנשים לא אוהבים את ישראל והיו מסתדרים מצויין בלעדיה.
שאני יוצאת דופן בכשרון וביכולת שלי והגיע הזמן להשתמש בזה כדי להשיג משרה קבועה במקום שימצא חן בעיני ולעשות את כל הדברים שאני רוצה לעשות.
ולא לפחד כלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
