"חברים הם מלאכים, שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף."

משפט מקסים בעיניי, ואם הוא היה נכון אפילו עוד יותר,

איפה אתם חברים שלי ? איפה ? אפילו לא שמתם לב שאני פה.

הכנפיים שלי שקועות עמוק בבוץ, כבר הפסיקו לנצנץ, לעבוד, להיות מלאות קסם..

בידיוק ברגעים שאני זקוקה לכם, שאני צריכה את התמיכה הזאת, והרי אני כל כך מפרגנת בשבילכם וגם אם לא, זו תקופה קשה עבורי.. קשה לי להכיל את עצמי, אז אותכם ? מה בסך הכל ביקשתי קצת היתיחסות קצת השתלבות..? שאני כבר מתחילה לדבר אז אומרים שאני סתם בכיינית ? מה אני ניראית לכם? אה ?!

גם לי יש רגעים קשים, תחשבו לכם חבריי הטובים, מי ומתי עשה איתי בפעם האחרונה שיחה רצינית, ולא סתם צחוקים ?

מ ידע שאחי הבכור עובר לגור בפנימייה ? מי ידע שקשה לי, שהלב שלי שבור ? מי שם לב..? עכשיו פתאום רגשות האשם צפים, אנחנו אוהבים אותך מחבקים אותך, אני בנאדם גם לי יש רגשות, גם אני לפעמים שוברת את הכלים ולא בשביל צומי ! כי פשוט קשה לי!

למה ? למה שכולם מצאו חברים אני נתקעתי בשירותים ...?

שוב מגיע סוף שבוע וההתלבטות בין לישון ללצאת לבלות נהיית פשוטה משבוע לשבוע, אם מי בדיוק אני יבלה ? אם חבר'ה שלא שמים עליי ..

ובאמת לפעמים אני רק זקוקה לחיוך או נתינת יד שתאיר לי את הלב, שיהיה לי פתאום חמים בלב ..

אפילו יד לא מצאתם את הזמן להביא לי..

ומי רוצה דיכאון לקראת החופש הגדול.. בצדק, צריך לבלות לשיר לרקוד..

בטח שלא להיתייחס אל החברים..

אוךך כל כך קשה לי , דמעות כבר זולגות כמעט יותר משעה ולא, אף אחד פשוט לא שם לב..