באחת התוכניות בהן צפיתי לפני מספר ימים, גיליתי דבר מאוד מעניין:
מוזיקה יכולה לעזור וגם להרוס!
היה מסופר שדווקא תופים, הם האחראיים לשתי היכולות הללו.
כאשר אדם בריא לחלוטין חשוף לצליל תופים בעוצמה רבה, אשר אינה תואמת כלל לפעימות ליבו ולקצב בו פועלים אברי גופו, כל המערכת בתוכו עלולה לשנות את מהירותה והדבר עלול לגרום נזק רב למאזין.
ולהיפך: כאשר מנגנים בתופים לפי קצת נכון וקבוע, אשר זה גם קצב המערכות בגוף, האדם יכול להירגע ולהרגיש הרבה יותר טוב, כאשר הוא עצמו מחובר באופן מוחשי לפעילות המתרחשת בתוכו.
הדגש על ההרס היה על מוזיקה כבדה, כמו רוק, למשל.
ההשפעות של המוזיקה על הגוף ועל הנשמה של האדם, הן אדירות!
מוזיקה מקבלת את היכולת לא רק לשנות מעט ברגש, במצב הרוח, אלא גם במצב הפיזי-בריאותי של האדם.
לא סתם נאמר, שיצירת מוזיקה היא אחת האמנויות הקשות והחשובות ביותר.
בזמן האחרון מתרחשים בתוכי דברים שכבר לא קרו מזמן... הריקנות.
אני מניחה שאני חושבת על דברים, מרגישה דברים... ובסופו של דבר, כל אלו נשארים בהגדרה של "נניח ש...".
חלל ריק כלשהו נמצא בתוכי וקשה לי למלא אותו.
התחלתי לקרוא יותר ספרים, מאמרים ואימרות של אנשים שידעו קצת יותר על החיים.
אני מגלה בכל יום תשובות לשאלותיי.
אולם, חיי עדיין לא השתנו- אני לא השתניתי.
משהו עוצר בעדי מלהתקדם. מה הדבר?
האם זה העבר, כפי שנאמר באחד מספריו של פאולו קואליו?
אולי אני המכשול של עצמי, כפי שאמרה ידידה טובה שלי?
או ייתכן שפשוט לא הגיע הזמן לשינוי. ייתכן שזו לא העת לקום ולהפוך את החיים. לא עכשיו.
התשובה היחידה שאני מסוגלת לחשוב עליה היא:
כשהזמן להשתנות יגיע- אני אדע ואני אבין שהשינוי בפתח הדלת, בפתח הנשמה.
האדם היחיד שגורם לי לחייך בכל עת, שגורם לי לרצות להמשיך לחיות, הוא סוגדיאנה.
ולמרות שאני בכלל לא מכירה אותה באופן אישי, אלא רק ממבט אל עולם המוזיקה, היא נותנת לי את הכול להמשיך.
יש בה משהו קסום, משהו טהור וטבעי... טמון בה סוד כלשהו.
אני מודה על ההזדמנות לראותה בפעם הראשונה, על מסך הטלוויזיה לפני שנתיים.
מאז, הרבה דברים בחיי השתנו.
החיים קיבלו טעם אחר, צבע אחר, חיוך זוהר יותר ודמעה מלוחה יותר.
והמוזיקה שלה, תמיד מלווה אותי. תמיד! בטוב וברע!
ואני יודעת שהיא מרוצה, כי לפחות אדם אחד בעולם הזה, חייך כשראה אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Night Star
