בשנה הקרובה אני עתיד להתמודד עם אתגרים עצומים מבחינת קושי. מעולם לא הייתי תלמיד טוב במובן של "יעיל", ומכיוון שאני רוצה לפתוח לעצמי דלתות מסוימות לאחר התואר החלטתי לנסות ולשנות את הרגלי הלמידה הגרועים שלי. הזמנתי את הספר הבא:
בשביל להטמיע את הרעיונות שבספר אני אסכם חלקים ממנו בשפה שלי תוך כדי ציון נסיוני האישי. הפירסום לא יהיה לפי סדר כרונולוגי היות ואת החלק הנוכחי קראתי עכשיו ואני מעדיף לכתוב עליו כל עוד הזיכרון שלי רענן.
3 / 1: בחר מתי, איפה וכמה זמן ללמוד
- מתי? מוקדם!
הבוקר והצהריים נראים צפופים ועמוסים בעוד שהלילה נראה ארוך ושקט, אבל למעשה הלילה איננו ארוך כפי שנדמה וגם איננו תמיד פנוי: הרי זהו הזמן בו החברים הטובים לוחצים עליך לצאת לבירה ("בקטנה") או שתוכנית פריים-טיים טיפשית משודרת. מעבר לכך, בלילה רמת הריכוז יורדת ועל השעות הקטנות בלילה ללא שינה אנו משלמים בריבית בבוקר, בין אם בשעות שינה ובין אם בעירנות.
הפיתרון הוא לעשות חלוקה ברורה יותר, במהלך היום יש להימנע מפעילויות חברתיות עם אנשים שאתה בערך מחבב - הרי שיחה סתמית של חצי שעה עם סטודנט ללא שם לא יכולה להשתוות לשיחה משמעותית עם החברה. הרעיון הוא להיות "נינג'ה של לימודים" במהלך היום כשמאחוריך אתה משאיר רק מטלות גמורות, ובשעות החושך לצאת כמו שצריך.
באופן אישי זוהי נקודה קריטית, אני גומע שעות של דחיינות מבלי למצמץ לאחר שהשמש יורדת. יש לי לא מעט חלקים מתים במהלך היום ואני *חייב* להתחיל למלא אותם.
וגם (לא מצוין בספר): יש את זה
- איפה? לבד!
היות והחדר שלי נראה כאילו שד טזמאני ביקר בו לפני שתי דקות, אני לומד בסלון. ההורים שלי כמו כל בן אדם מודרני צופים בחדשות מדי פעם מה שהופך להסחת דעת רצינית (ואז מחכה ללילה עד שהם הולכים לישון, ואז...). למעשה אפילו ברגעים אלו אני מתקשה לכתוב את הפוסט בגלל שברקע יש חדשות. מה שאומר שאני צריך לסדר את החדר כמו שצריך...
נוסף על כך מצויין בספר שרצוי לאמץ מספר מקומות מבודדים באוניברסיטה. יש לכך שתי סיבות: הראשונה היא למנוע תלות במקום אחת (ורציונליזציה מתבקשת: אין מקום פנוי בבית קפה אז אני לא יכול ללמוד) והשניה היא שכשהסטודנט מסתובב באוניברסיטה ויודע שבקרבת מקום יש "פינת למידה" המעבר לשם נראה יותר טבעי.
- כמה זמן? לא יותר משעה ללא הפסקה
הפעם זהו נושא פחות קריטי מבחינתי, ולמעשה אין כאן קשר סיבה-תוצאה חזק כמו בשני המקרים הקודמים. הספר טוען שזוהי מתודה הנתמכת ע"י מחקרים ובנוסף הסטודנטים המצטיינים שהתראיינו כולם הגיעו לחלוקת זמן דומה (לעיתים לאחר ניסיון וטעיה). אני פשוט אנסה לזרום עם זה, על כל שעת למידה חמש דקות שבהן אני אקרא איזו כתבה מהאקונומיסט או משהו בסגנון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
