לפני הכל, אני רוצה להודות לכל הקוראים והמגיבים שלי! בזמן האחרון, אני לא תמיד מספיקה להגיב לכולם, אז רציתי להודות לכם כאן. אני כן תמיד עונה לשאלות ומחזירה מיילים, אז אם אתם חושבים שלא קיבלתם תשובה ספציפית למשהו, אתם תמיד מוזמנים לכתוב לי. ותודה שאתם כאן, איתי!

1. זוכרים את התמונה מהפוסט הקודם? זו שמצאתי על הרצפה?



אז בזכות אחת הקוראות גיליתי את הסיפור שמסתתר מאחוריה. מסתבר שהתמונה הזו היא יצירה של הילה עמרם, שמופיעה בה עם אביה, גדי עמרם בזרועותיה. גדי עמרם היה אמן, ואת התמונה יצרה ביתו לזכרו, לאחר שנפטר. אני לא יודעת מי זרק את התמונה ולמה, אבל באמת גרתי ברחוב של בית האמנים, שבו הוצגה התמונה.

2. לא לשכוח לעזור. לפני כמה פוסטים סיפרתי שצילמתי את השלט הזה מחוץ ל"משק ברזילאי" בירקונה:

בעקבות הפוסט קיבלתי ה-מ-ו-ן מיילים ותגובות מאנשים שסיפרו לי מה עומד מאחורי השלט. מסתבר שזהו שלט לזכרו של איתמר מוצפי, ילד בן 19 שנפטר בפתאומיות מדום לב, לפני חודשים ספורים בלבד. בחדר שלו היה תלוי שלט, "לא לשכוח לעזור", והוא נהג להתנדב ולתרום רבות, והשלט הזה הוא לזכרו.

3. אם כבר אנחנו מנסים לברר דברים, מישהו יודע מה פשר הפרסומת הבלתי פוסקת ל"פלאפל מוסקו" ברדיו? אני מניחה שזה פרומו למשהו אחר לגמרי, אבל למה? ומתי זה ייגמר? :-)

4. ובמעבר חד, המלצה חמה מאוד. במוצ"ש היינו במופע "בהרטי", והיה פשוט נהדר. אני מאוד אוהבת את תרבות הבוליווד ההודית, כל הצבעוניות הזאת פשוט מדהימה. צילמתי הרבה תמונות, כדי לזכור את כל שילובי הצבעים האלה, שבכל הקשר אחר היו יכולים להיות לגמרי בלתי סבירים, וכאן הם פשוט... כל כך חיים ומופלאים. ליאור כלפון היה קריין שרמנטי ומלא קסם. במעט שהוא רקד, הוא גם היה לא פחות טוב משאר הקאסט, והתרגום לעברית היה בעיניי אותנטי ומעולה. הסיפור - טוב, לא באנו בשביל סיפור! לבוליווד באים בשביל המוסיקה, הצבעים והריקודים. אם אתם רוצים עלילה, זה לא המקום. :-) הסיפור היה סיפור אהבה - בחורה מתאהבת בבחור, אבא שלה לא מרוצה כי הוא מייעד לה בחור אחר, ואז פתאום בסוף הכל בסדר, ונשבעת לכם שהייתי בעירנות מלאה ואין לי מושג מה קרה כדי שהכל יסתדר. היה שטחי בטירוף, אבל העיקר, סוף טוב הכל טוב, והנה מגיע עוד ריקוד! אז הנה התמונות (היה מותר לצלם!). הן לא מאוד ברורות, אבל אני חושבת שהן מצליחות להעביר את העוצמה שבריקוד ואת כל הצבעים שהתעופפו שם. אני מוכנה ללכת עוד 3 פעמים! :-)

וזה הזכיר לי עמוד שעשיתי ביומן שלי לפני שלוש שנים, באחת מתקופות הודו שלי:

כאן יש קליפ טעימה. הוא אמנם ערוך מדי, ולא מאוד דומה להופעה, אבל זה הקליפ הברור היחיד שהצלחתי למצוא.

5. ואפרופו הודו, אופיר קורא עכשיו את הספר "שידוך הולם" של ויקראם סת (שאני מאוד אוהבת!), ותראו מה הוא מצא לי שם:זה קטע שבו מתואר איך גברת רופה, אחת מגיבורות הספר, מכינה כרטיסי ברכה, והוא מתפרס על פני שלושה עמודים. הנה חלקיק:

"...גברת רופה מרה עברה ברפרוף על ערימת כרטיסי ברכה ישנים לראש השנה ואחר כך שבה אל ורדי יום ההולדת. היא הוציאה זוג מספריים קטנים מנבכי תיקה הגדול והשחור וניסתה להחליט איזה כרטיס יהיה עליה להקריב. לעתים נדירות ביותר קנתה גברת רופה מרה כרטיסי ברכה למישהו, קרוב או יקר ככל שיהיה. הרגל של חסכנות חיונית השתרש עמוק בנפשה אך גם שמונה שנות חסך במותרות קטנים לא יכלו להפחית לדידה את קדושתה של ברכת יום הולדת. היא לא יכלה להרשות לעצמה לקנות כרטיסי ברכה, ולכן הכינה אותם בעצמה. למעשה, נהנתה מהאתגר היצירתי שבעשייתם [הדגשה שלי - חגית]. פיסות קרטון, גזרי סרטים, חתיכות נייר צבעוני, כוכבי כסף קטנים וספרות זהב דביקות נחו כמטמון מגוון על קרקעיתה של הגדולה שבשלוש מזוודותיה, ואלה גויסו עתה למשימה. המספריים ריחפו ממעל ועטו. שלושה כוכבי כסף הופרדו מחבריהם והודבקו... על שלוש פינות חזיתו של גזיר קרטון לבן ומקופל. הפינה הרביעית, הצפון מערבית, תוכל להכיל שתי ספרות מוזהבות שיציינו את הגיל..."

(שידוך מושלם, ויקראם סת, תרגום: שרון פרמינגר, כרך 1, עמודים 60-62, כל הזכויות בעברית שמורות לזמורה ביתן מוציאים לאור, 1997)