הסדנה ביום שישי הקרוב מלאה, תודה לכולן!

לא יהיו יותר סדנאות מהסוג הזה, אבל יהיו הרבה סדנאות אחרות, חדשות ומעניינות לא פחות, ובכל מקרה, תמיד אפשר להזמין סדנה כזאת.

הזמנת סדנאות

בעקבות הפוסט הקודם, שאלו אותי למה התכוונתי ב"סדנה מוזמנת". סדנה מוזמנת היא סדנה שמארגנים המשתתפים. כלומר, אתם דואגים למשתתפים ולמקום, ואני מגיעה להעביר את הסדנה. סדנאות כאלה אפשר להזמין כל הזמן, מכל מבחר הסדנאות שאני מציעה (דומינו, תמונות מטופלות, טכניקות להעברת תמונה, קנווס מיקסד מדיה), והן במחיר מופחת, כי המשתתפים דואגים לארגון ולאירוח. לפרטים נוספים, שלחו לי מייל: [email protected]

פייסבוק

אתמול סוף סוף פתחתי עמוד בפייסבוק לבלוג הזה. המטרה של העמוד היא ליצור יותר אינטראקציה עם הקוראים, לכן אשמח אם תעלו תמונות של דברים שעשיתם בסדנאות שלי, או בעזרת הסדנאות המצולמות בבלוג. אני מצידי אתייחס לעמוד כהרחבה של הבלוג, ואעלה לשם תמונות וסיפורים מעניינים.

העמוד נמצא בקישור הבא, ואני אשמח אם תקפצו לבקר ותעשו לי לייק! :-)

http://www.facebook.com/gamvegam

הפרופיל הפייסבוקי הפעיל שלי, אגב, הוא http://www.facebook.com/hagit.craft, ולא "חגית רוזנס". אז אם "חגית רוזנס" לא אישרה לכם חברות, זה רק כי הפרופיל ההוא לא פעיל, ואני אשמח לאשר חברות בפרופיל הנ"ל.

זהו! אפשר לעבור לפוסט! :)

אתמול עבדתי על קנווסים חדשים, לקראת הסדנה ביום שישי, ואני רוצה לשתף אתכם בחלקים מהתהליך. לא תכננתי מראש לשתף, לכן יש פחות תמונות ויותר מילים.

התחלתי עם קנווס, ניירות מדוגמים והעברת תמונה. בשלב ההתחלתי הזה, כשהכל עדיין "יפה" ונקי, תמיד יש לי מחשבות על להשאיר את הכל ככה. מבחינתי זה שלב ירח הדבש. פה, למשל, שקלתי ברצינות פשוט למלא את החלק הלבן של הקנווס בעוד ניירות. זה יכול היה להיות נקי ויפה (ורומנטי!), לא?

בכל זאת המשכתי. לקחתי תמונה גדולה, והעברתי אותה לקנווס.

גם בשלב הזה, שבו התמונה הפוכה על הקנווס, כמעט תמיד יש לי הרהורים להשאיר את הכל ככה. זה נראה כל כך יפה עם כתמי הצבע החינניים האלה!;-)

ואז הרמתי את התמונה, וזה מה שנגלה תחתיה:

זה שלב המשבר. בסדנה קוראים לזה שלב ה"לא הצליח לי". הכל היה כל כך יפה ומסודר קודם, והנה "הרסתי" את זה.

שימו לב שבחלק העליון של התמונה, בין שני הפרצופים, גם נקרע לי לגמרי הנייר המדוגם. שוד ושבר!

אתמול בשלב הזה באמת שקלתי להתחיל מההתחלה מרוב תסכול.

אבל לא ויתרתי.

המשכתי הלאה. זה לא היה קל, אבל אחרי הרבה מאוד שכבות נוספות שכללו דיו, צבעים וכיתובים, אני מרוצה:

הפעם גם הבנתי שיש לתהליך חשיבות מעבר ליצירת העניין והעומק על הקנווס. הוא גורם לי להתאהב בעבודה תוך כדי. :-)

היה לי מאוד קשה עם הקנווס הזה. הוא נראה לי דביק ורומנטי מדי, לא אופייני לי, אחר כך הוא נראה לי כהה מדי, ועמוס מדי, אבל אחרי שעברנו יחד כל כך הרבה, התאהבתי! אני אוהבת את התמונה, את הצבעים שלה, יש בה משהו חלומי קצת, היא מזכירה משהו משנות השבעים, משהו מוּכּר. 
אולי כרזה של סרט?