ביקשתן, ביקשתן, והנה זה מגיע! סדנה מקוצרת ומיוחדת לעבודה ביומן חזותי, בימי שישי! מתחילים ביום שישי הקרוב, 2.1.15.

ההרשמה בעיצומה, וכל הפרטים כאן. אפשר להירשם במייל: [email protected], או להתקשר אליי: 052-6205730.

ליום ההולדת שלי שחל החודש, קיבלתי במתנה מאופיר מנוי למוזיאון תל אביב. זה היה רעיון מעולה ומתנה נפלאה ממש, שאילו הייתי מקבלת אותה לפני כמה שנים הייתי מתאכזבת מאוד. רק לא מזמן, מוזיאונים נראו לי משעמיים מאוד. כל התמונות הגדולות האלה, וההסברים הארכניים לצידן נראו לי בזבוז זמן טרחני, ולמעט כמה תערוכות מרשימות במיוחד שראיתי בחיי, לא הייתי בוחרת מיוזמתי לבקר במוזיאון.

בשנים האחרונות, מאז שנבלעתי לתוך ארץ הפלאות של היצירה, המוזיאון הוא מקום קסום בעיניי. מקום ענק מלא ביצירות אמנות שרק מחכות שאבחן אותן מקרוב, שאקרא את ההסברים המרתקים שעומדים מאחוריהן, שאוכל ללמוד מהן, לחשוב עליהן, לנסות להבין את האמן ומה הוא עשה... ויש שם קומות על גבי קומות של אוצרות מופלאים, מרקמים וצבעים ורעיונות שממלאים אותי בהשראה ומפוצצים את הלב שלי מאושר. עד כדי כך שזה ממש קשה להכיל את כל היופי הזה. ואז אני תמיד רוצה לשתף. לספר, ולתאר, ולדבר על הדברים ולחשוב עליהם ולנתח אותם. אז הנה, אני לוקחת אתכם איתי לסיור קטן, ומשתפת אתכם במחשבות שלי. אילו הייתי משתפת בכל מה שהרשים והלהיב אותי, לא הייתי יכולה לסיים את הפוסט, והאתר היה קורס מעול התמונות, אז סיננתי וסיננתי וזיקקתי ובחרת את הדברים הכי הכי מעניינים, ובכל זאת יצא ארוך ומלא בתמונות!

אני אתחיל מיצירה מדהימה ששיתפתי כאן בעבר, ואני תמיד נהנית לבקר אותה כשאני במוזיאון, למרות שאני כבר מכירה אותה היטב, ומקרוב.

היצירה הזאת של מיכל נאמן נקראת "ה' צבעים", כאשר המילים "ה' צבעים" מבוססות על הביטוי התנ"כי "ה' צבאות", כמשחק משמעות המשקף הרהורים על אלוהות ועל אמנות. ההסבר המרתק כולו נמצא כאן, ואני אוהבת במיוחד להתקרב אל התמונות האלה ולראות מקרוב את כל השכבות - יש שם המון המון מסקינג טייפ (חומר יצירה אהוב עליי!) ושכבות של צבע, נזילות, טקסטורות, כיתובים קטנטנים ומעניינים בעיפרון, והמון עניין. הנה, תראו מקרוב:

כל מי שאי פעם עבדה ביומן (art journal) מזהה מיד את הפוטנציאל, נכון?? התקריב ממש נראה כמו עמוד מיומן!

ונמשיך הלאה, לעבודות של דוד ריב, אקריליק על קנווס:

אני מאוד מאוד אוהבת טקסט, ומאוד אוהבת שחור לבן, והקנווסים הענקיים האלה משכו אותי מאוד. היינו בדרך לאולם אחר, ופתאום ראיתי את האיש הזה מביט בקנווסים הענקיים האלה, ונשאבתי לתוך אולמות התערוכה הזאת, שסיקרנה אותי מאוד. בהסבר שנלווה לתערוכה היה כתוב שמוצגים בה "מאות דימויים מצוירים, שמשדרים דחיפות פיזית ומודעות יומיומית לזמן ההולך ואוזל, פורשים קליידוסקופ של המציאות הפוליטית והיומיומית של חיי אמן בישראל". כבר מעניין! העבודה הזאת נקראת "טקסט עם ביטויים צבאיים מחוקים", וגם היא מזכירה עבודות שאנחנו עושות ביומן! 

אין לי השכלה פורמלית באמנות שמאפשרת לי להסביר מה אני אוהבת בעבודות האלה, אבל אני בהחלט יודעת מה מושך אותי. מושכת אותי הפשטות שלהן, הטקסט והגודל, השחור והלבן, המחשבה המעניינת מאחורי העבודה. ואני תמיד אוהבת להתקרב ולבחון את הפרטים הקטנים. תראו, למשל, את הקנווס הזה - 

ועכשיו מקרוב - 

אני מאוד אוהבת טקסטורות. תמיד מתחשק לי ללטף את העבודות, לגעת בהן ולהרגיש אותן (לא, אני לא עושה את זה במוזיאון).

שימו לב לטקסט הלבן על גבי שחור פה למעלה. מרחוק זה נראה שטוח מאוד, אבל מקרוב - 

כמה טקסטורה יש בצביעה המוקפדת הזאת מסביב לאותיות, ואיזו עבודה! פעם הייתי חושבת שזה קשה וטכני מאוד, היום זאת נראית לי תרפיה מדהימה לצבוע ככה במכחול, להיזהר לא לפגוע באותיות. שעות על גבי שעות של ניקוי ראש. ועכשיו קרוב עוד יותר:

תערוכה מרתקת נוספת היא "דלפט כחול-לבן", אוסף מרתק של יצירות אמנות בכחול לבן. צילמתי המון ונהניתי מאוד, אבל תצטרכו לבקר במוזיאון כדי לראות אותה. בחרתי משהו קטן אחד מתוך התערוכה שהיה בעיניי מרשים ויפהפה, עבודות של אסתר כהן, עט כדורי על מפיות נייר (דויליס, doilies) - 

הפשטות-לכאורה של העבודות האלה מדהימה. מפיות נייר, ועט כדורי! שני חומרים שיש לכולנו בבית, אבל תראו את איכות הציור - 

רואים את כל הפרטים הקטנים?

ועוד מפית, קצת יותר גדולה. תל אביב בכחול-לבן-

זה ממש נראה כמו הדפס, אבל זה ציור. בעט!

וגם זה ציור של אסתר כהן, שמן על בד, הפעם. תראו את העדשים האלה, ואיזה יופי הציור כולו -

ואם הגענו כבר לריאליזם, נעבור לתערוכה של דוד ניפו, שקשה לתאר אותה במילים. הציורים כל כך ריאליסטיים שהסתובבתי שם המון זמן בנסיון להבין אם אלה צילומים או ציורים, וזאת למרות שכתוב מפורשות שאלה ציורים שמן!

זה לא צילום, זה ציור, והוא כל כך אמיתי ועמוק ויפהפה, ומרגש בעיניי, ואני באמת לא מבינה ולא יודעת איך מציירים בצורה כזאת. והמסגור כאן לא רק יפהפה, אלא גם מוסיף המון לסיפור של התמונה. זאת ממש נראית כמו מראה. וגם זה לא צילום. שמן על בד - 

תוך כדי העלאת התמונות האלה הלכתי שוב ושוב לתיקיית התמונות שלי כדי לבדוק שאלה באמת תמונות ולא צילומים! הנה עוד אחד:

הציור הזה מדהים בעיניי. החל מהנושא שלו, הטריוויאליות הזאת, וכבל החשמל הארוך שמשתרך על הרצפה, ועד לפרטים הריאליסטיים המדהימים האלה, שבאמת אין לי מושג איך מציירים אותם. איזו יכולת מדהימה של התבוננות צריכה להיות כדי לצייר ככה, ואיזו יכולת טכנית. אני לא יודעת איך להגיד בעברית mind blowing! הנה תקריב - 

התערוכה הזאת מאוד גדולה ומרשימה, יש שם המון ציורים - דיוקנאות מרתקים, וסיטואציות מעניינות, שמן על בד, פחם על נייר ועוד. מאוד מגוון ומרתק ממש.

לסיום, יצירה שנצנצה אליי מרחוק. התמונה לא יכולה להעביר את זה בצורה טובה, אבל לי זה היה נראה כמו פיסת בד מנצנצת וזה מאוד עניין אותי -

זאת עבודה של נעמה ערד שנקראת "מברוק", נייר, סיכות נייר, וסלוטייפ.

גם פה מאוד משכו אותי החומרים הזמינים והפשוטים, וההפיכה שלהם למשהו אחר, מרשים ויפה כל כך. קשה לצלם את התמונה הגדולה, כי היא לא נראית טוב, אבל שוב, במוזיאון זה נראה כמו פיסת בד חגיגית במיוחד. הנה זווית נוספת -

ותקריב - 

הבנתם?? סיכות (שדכן) משרדיות! על נייר! וזה כל כך יפה! :-)

כשאני מסתכלת על אמנות, תמיד מעניין אותי לנסות להבין מה מושך אותי. ומה הופך יצירה ליצירת אמנות שראויה להיות במוזיאון.

השאלות האלה מרתקות אותי, והביקור במוזיאון מאפשר לי לחשוב עליהן, להסתכל מקרוב, לנסות להבין, לקבל המון השראה, ולחשוב איך אני מיישמת חלק מהדברים האלה בעצמי, מה אני יכולה לקחת? שילובי צבעים? רעיונות מעניינים? אולי גם אני אנסה לצייר על קנווסים גדולים? להשתמש בחומרים פשוטים כדי ליצור משהו אחר? 

אז תגידו, מתי ביקרתם במוזיאון בפעם האחרונה? גם אתם מנסים תמיד להתקרב ליצירות ולנסות להבין מה עשו שם? יש לכם המלצה על תערוכה מעניינת? אני אשמח אם תספרו לי!