כבר שבועיים שקורים לי הדברים הכי מוזרים שיש (שלא לומר רעים, טפו), כך שזה כבר ממש מצחיק אותי.

הכל התחיל בסדנה ליצירת תיק גבס:

חזרתי הביתה עם תיק לבן, וכעבור כמה ימים ניסיתי לצבוע אותו:

יצא מכוער, כיסיתי בג'סו, וניסיתי מפית:

כן, הבנתי שזה לא יעבוד. כיסיתי בג'סו ודחפתי עמוק לארון.

לפני כמה ימים נתקלתי בנרות האלה בפליקר, שהזכירו לי את הנר המדהים הזה, והחלטתי לצבוע את השקית שלי שוב ולנסות משהו דומה.

אז זכרתי אדום ולבן, רק לא את סדר הצבעים. צבעתי את השקית באדום. שוין. ואז הלכתי לחנות ובחרתי לי טוליפ (כל מי שהתעלף* מוזמן להתעורר) לבן יפה. היו שם כמה סוגים, ואני בחרתי אחד שכתוב עליו "לבן ענן", וגם (רמז, רמז) "קריסטל".

חזרתי הביתה שמחה ומאושרת, וישבתי לצייר לי על השקית:

ולא, זה שצילמתי רק צד אחד לא אומר שלא ציירתי על כל ארבעת הצדדים של השקית. נהניתי מכל רגע והמצאתי לי שרבוטים קטנים ומורכבים, וחזרתי למחשב מרוצה מעצמי ומהעוגת כריסמס עם אייסינג שיצרתי.

והנה מה שקרה אחר כך:

מישהו אמר vanishing ink? הנה, שוב, למקרה שלא הבנתם:

אז רשמו לפניכם: צבע תלת-מימדי, Pebeo Crystal Touch בצבע Cloud מתייבש שקוף. ש-ק-ו-ף. לגמרי. צלול. קריסטל!

אני חושבת שהשקית הזאת מקוללת, אבל אני כבר לא יכולה לוותר. המשך יבוא.

*בעולם היצירה טוליפ נחשב למוקצה. אני עוד לא החלטתי מה דעתי בנושא, אבל יש לי פינה חמה לצבעים האלה - כשהייתי בתיכון/צבא הייתי מציירת גרפילדים על חולצות. אפילו פרסמתי מודעה במעריב לנוער, אבל הטלפון היחיד שקיבלתי היה מילד ששאל אם אני מוכנה לצייר לו אזיקים על החולצה.