|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
צבעים, כיפורים ועוד
צבעים:
כיכר מסריק, ת"א
פסטיבל סרטי ילדים, סינמטק ת"א
רחוב שלום עליכם
ציור על המדרכה בשלמה המלך:
מרצפות של פעם:
ועכשיו קצת לבן:
ההזמנות שלנו יצאו השבוע. כן, עשינו את כולן לבד, אני ואופיר בעבודת צוות. זה לא היה קל, אבל זה היה כיף, והיו בסה"כ כשישים הזמנות, אז זה לא יותר מדי :-) ואיך אפשר בלי להודות לגלי, שהכינה לי את כל ההזמנות, חתכה אותן (ישר!) מבריסטול, וגם המליצה על סרט יפה יותר. במקור היה סרט די עלוב, תודה, גלי, אין כמוך!!
ככה (בערך) תיראה החופה שלנו:
וזה חלון לבן ויפה שפגשנו בשיטוטים ביום כיפור:
ואם כבר כיפור, אז השנה צמתי בפעם הראשונה אחרי עשר שנים של הפסקה. מתוך סולידריות לאופיר, או משהו כזה. אני לא בטוחה שאחזור על זה שוב, אבל בשביל הרקורד, מגיל 9 עד גיל 23 צמתי כל יום כיפור! :-)
למרות הצום, הלכנו ברגל המון. גם בערב, וגם היום, והיה מאוד כיף.
בארלוזורוב, פגשנו את הגינה המעניינת הזאת:
ולסיום, אי אפשר בלי תמונות מסורתיות של כיפור:
ואחרונה חביבה, מיום כיפור לפני שנתיים, תמונה שאני מאוד אוהבת:
איזה כיף, עוד מעט שוב סופשבוע! :-)
| |
טעם של פעם
ביום שישי, החלטנו ללכת לטייל בתחנה המרכזית הישנה, מקום שמועמד להריסה, ועוד מעט כבר לא יהיה לו זכר.
יש לי המון זכרונות מהמקום הזה, בעיקר מתקופת הטירונות והקורס שלי בצבא. אז התחנה המרכזית החדשה עוד הייתה פיל לבן, והתחנה המרכזית (שעוד לא הייתה "הישנה") הייתה מקום שוקק חיים וחנויות נעליים. יכול מאוד להיות שאני עושה רומנטיזציה של התקופה, כי אני לא כל כך זוכרת חום ודחק, אלא בעיקר שיטוטים חולמניים בין שולחנות מאולתרים מלאים באולרים, בטריות וחגורות, חנויות נעליים, וחנויות ספרים יד שניה. הייתי משוטטת שם שעות, בדרך מהאוטובוס מהבסיס, לזה שהיה אמור לקחת אותי הביתה (641, הקו שעושה מסלול של חצי שעה בשעה וחצי).
היום הכל שונה. התחנה המרכזית הישנה (גם החדשה, למען האמת) היא מובלעת אפריקנית/אסיאתית בתוך תל אביב. המקום הרוס, מוזנח, אבל מלא בקסם משלו. איפה עוד תוכלו למצוא מספרות אפריקאיות, בית קפה לטורקים, ולידו בית קפה שמיועד רק לאתיופים? שלא לדבר על חנויות מכולת עמוסות בסחורות שאין למצוא באף מקום אחר בארץ: מגוון מאפים, ממתקים, וחטיפים אסיאתיים אקזוטיים ודגים מיובשים מכל הסוגים והמינים.
הלכנו ברגל מהבית, ובדרך נכנסנו לאווירה (אני חושבת שזה היה ברחוב נחמני):
כך נראה היום חלק התחנה עצמו (בניגוד לאזור החנויות והרחובות, שנמצא מסביב): ברקע, מגדלים מבריקים, ובתחנה עצמה, מבנים נטושים, הרוסים, עובדים זרים ופליטים. המבנה הארוך הוא המקום שבו היינו קונים כרטיסים לאוטובוס, ושם היו כל המשרדים של התחנה. חבל שלא צילמתי, אבל כשעברנו שם, ראיתי חלון ופירוט מחירים, ואמרתי לאופיר שאולי היה כאן בית קולנוע, והוא בעצם הזכיר לי שזה היה המקום שבו עמדנו בתור כדי לקנות כרטיסים לאוטובוס. עברו כל כך הרבה שנים!
מבני הבטון האלה, שנראים כמו מקלטים צבעוניים, הם הרציפים:
וכאן אפשר לראות את מה שנשאר מהתחנות:
ותראו את השלט של השירותים. הייתי שמחה לקחת אותו איתי הביתה:
שוטטנו הרבה ברחובות מסביב לתחנה, והגענו גם לתחנה החדשה, אבל מאוד התקשיתי לצלם. הרגשתי שהאנשים חשדנים מדי מול המצלמה שלי. היה כל כך הרבה מה לצלם, והיה כל כך קשה לצלם. באחת הפעמים הבודדות שהוצאתי את המצלמה, האנשים באזור הסתכלו וניסו להבין מה אני מצלמת, ובעלי החנויות יצאו לראות מה קורה. זו התמונה שצילמתי, ואני מאוהבת בה:
אגב, בוקי נאה, שהיה כתב הפלילים של ידיעות אחרונות, עושה סיורי לילה מ-ר-ת-ק-י-ם במקום ובתל אביב בכלל, מומלץ, מומלץ, מומלץ.
אז בגלל שלא צילמתי הרבה אני יכולה רק לספר לכם שבנווה שאנן אין יותר קולנועי סקס או חנויות נעליים. יש המון חנויות קטנות וריקות, מספרות קטנות שמתמחות בצמות אפריקאיות, חדר צר שנכנסנו לתוכו ומצאנו בו אישה אריתראית לשה במרץ בצק בתוך גיגית ענקית על הרצפה, כשמסביב כל מיני עבודות יד אתיופיות למכירה, חנויות קטנות למכירת כרטיסים לטלפון, עיתונים בסינית, שמיכות פרוסות על הרצפה עם כל מיני בגדים ישנים למכירה, שלטים בשפות שונות ומשונות, וגם שלטים בשפות כאילו-מוכרות:
אבל האמת היא שיותר מהכל, רציתי לספר לכם על בית הדפוס הקטן הזה:
שניה, עכשיו כל ילידי שנות השבעים והמבוגרים יותר, קחו את הזמן, תנשמו עמוק ותרגישו את הצביטה הזאת בלב. אותי המראה הזה לוקח ישר לעיר הישנה של חיפה, למראות של פעם. אני מאמינה שגם בשנות החמישים המקום הזה היה נראה בדיוק בדיוק ככה מבחוץ ומבפנים. הצצנו פנימה, וראינו איש מבוגר בחדר ממש קטן, מפעיל מכונת דפוס ומדפיס בחריצות. לצערי, גם פה הרגשתי מאוד לא בנוח לצלם. למרות שהוא הסכים שאצלם, היה ברור שאין לו עניין לדבר איתנו או לארח אותנו. אז התמונות חפוזות בהתאם, חלקן עם פלש שלא הספקתי לכבות. בפליקר אפשר לראות את כל התמונות בהגדלה וליהנות מהקיר המתקלף עם כל הפוסטרים. שימו לב לפוסטר על הקיר מאחור:
ככה נראות מגירות דפוס אמיתיות בפעולה :-)
זו באמת הייתה פיסה של פעם בתוך החדרון הקטנטן הזה. איפשהו משמח אותי לדעת שיש עוד אנשים שמדפיסים בשיטה הזאת.
מהתחנה המרכזית הישנה המשכנו לתחנה החדשה, שהיא כבר סיפור בפני עצמו. מדהים שהמקום הזה, שקורא לעצמו "קניון תל אביב", והיה אמור להיות קניון, נהיה כזה מקום מוזנח, מלוכלך, רועד כולו מהאוטובוסים, ושומם. נכון, חלקים גדולים מאוכלסים, אבל חלקים שלמים בו נטושים לגמרי. חנויות ומתחמים ענקיים, נטושים. לשווא הלכנו אחרי שלט שהבטיח "למתחם האמנים". היה ריק לגמרי. כל חנויות הנעליים של נווה שאנן הגיעו לפה, שוב מכולות אקזוטיות עם אבקות חלב, דגים וצ'יפסים שלא תראו בשום מקום אחר בארץ, חנויות (מצויינות, אגב) של "הכל בשני ש"ח", ובפינה אחת ראינו אירוע קטן של אנשים בוכרים. מסעדה קטנטנה וריקה, שולחן אחד עם מאפה מפורר (אחר כך אוכלים את זה עם בשר, הסבירו לנו), ובחוץ כעשרים אנשים לבושים בחליפות, חגיגיים מאוד, נהנים ממוסיקה חיה של זמר. ככה, באמצע התחנה המרכזית. שכבר לא נראית חדשה בכלל.
לי זאת הייתה חוויה מרתקת, אם כי לא קלה בכלל (בתמונות לא עוברים החום, הריחות, הדוחק, העוני והבדידות). בכל זאת, אם אתם רוצים טעימה קטנה של משהו אחר לגמרי, כדאי מאוד.
| |
פוסט תמונות
רוטשילד, מול הברנוער, מתישהו בשבוע שעבר:
שלשום, בהמתנה במוקד השירות של סלקום. מצאה חן בעיניי החולצה :-)
מישהו טיפל בתמרורים בתל אביב והפך את המשולשים ללבבות. אם תסתכלו היטב, תראו שהחלק העליון הוא פשוט נייר שמודבק על התמרור. בעיניי זה מקסים, ונורא כיף ללכת בעיר ולגלות את זה פתאום:
פה מישהו סתם הדביק מדבקות על המדרכה. גם אני רוצה כאלה :-)
וקצת ציורי קיר מרחבי העיר:
ולסיום, משחקים ששיחקתי אתמול בערב - מישהו מנחש מה עשיתי? זה ראוי לסדנה מצולמת?
ותזכורת: מחרתיים, חמישי בערב, סדנת העברת תמונה - יש עוד מקום אחד, ניתן להירשם במייל.
| |
פרסים, הפתעות ובליית
ההתרמה לזכרון מנחם הסתיימה.
אין בכלל מילים להודות לכל מי שתרמה! ביחד, הצלחנו לגייס 1206 ש"ח!
ולמרות שעלות כל ספסל היא 1800 ש"ח, הארגון החליט לתת לנו ספסל, שיוצב במקום לבחירתנו (לבחירת מי שתוגרל למשימה). :-)
אז שוב, תודות רבות למי שתרם, כולכם נפלאים, ואני שמחה שיכולנו לעשות את זה!
ועכשיו... אפשר לחלק את כל הפרסים!
בסדנה של ג'ולי בלזר זכתה: ריבי
באותיות של קסם שימושי זכתה: מיה ג'
לקבלת הפרסים, שלחו לי מייל. :-)
ובספסל זכתה עפרה ר'! עפרה, את יכולה לבחור איזה ספסל לקנות, והיכן הוא יוצב! שלחי לי מייל, ואשלח לך את רשימת הספסלים שנותרו.
שוב, תודה רבה לכל מי שתרמה!
ולסיום, תמונה שצילמתי אתמול בערב, לטובת עלמה ואילאיל ;-)
למי שלא מכיר, אלה הן בובות בליית, ואני חייבת להודות שהופתעתי מהגודל שלהן. הן גדולות! להגדלת התמונה, לחצו כאן.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: