יום חופש בתל אביב, שמש, שוק הפשפשים, פלורנטין, אוכל טעים, הרבה מאוד צבעים ו... תמונות.
לפני כמה ימים התחלתי להשתמש ב-iPhone, אז גם אני מצלמת עכשיו עם ה-Instagram, אם כי אני משתדלת מאוד לא לתת לאפליקציה הזאת, חמודה ככל שתהיה, להשתלט לי על התמונות!
האינסטגרם, אם הצלחתם לא לשמוע את המושג הזה עד עכשיו, היא אפליקציה אייפונית חמודה שמאפשרת לערוך תמונות עם תבניות קיימות. כל התמונות המרובעות בפוסט הזה צולמו או נערכו עם אינסטגרם.
אגב, אם גם לכם בא ואין לכם אייפון, יש אתר שמאפשר לכם לעשות משחקים דומים עם התמונות שלכם: InstantRetro.
התמונה הראשונה הזו היא באמת התמונה הראשונה שצילמתי היום. הדבר הראשון שראינו בכניסה לשוק הפשפשים, על הבוקר:
וזו תמונה שפשוט לא הייתה נראית אותו הדבר בלי ההעצמה של האינסטגרם. אני יכולה להסתכל על הנברשות האלה כל היום, ואם היה לי מספיק כסף או אומץ הייתי מכסה ככה את כל התקרה של הסלון! :-)
זה כבר בדרך לים, שם חנינו...
וזה בתחנה הבאה, פלורנטין. כבר צילמתי בעבר את פינת השבשבות הזאת, לפוסט הזה.
הלו קיטי. אנחנו מכירות כבר יותר משלושים שנה, והיא אף פעם לא נמאסת עליי :)
אופיר שותה דיאט קולה. אני מאוד אוהבת את התמונה הזאת, והיא צולמה לגמרי במקרה. פתחתי את המצלמה כדי לצלם משהו אחר, ובגלל הזווית שהייתה מכוונת למדרכה, גיליתי את התמונה הזאת.
ועכשיו לתמונות בלי האינסטגרם. היה לא קל לצלם היום, עם שתי מצלמות ביד - האייפון, שאני עדיין לא רגילה אליו, והמצלמה האהובה שלי. אני לא לגמרי בטוחה איך בחרתי איזו תמונה לצלם באיזו מצלמה, אבל זה מה שיצא...
והנה ההלו קיטיות מהתמונה למעלה, בלי אינסטגרם, כי זו תמונה שאני אוהבת גם ככה.
ואלה חותמות הודיות, בשוק הפשפשים. אני מכירה את החותמות האלה, ואפילו קניתי כמה באמסטרדם, אבל מעולם לא נתקלתי בכאלה יפות! היה לו מגוון ממש מעניין בחנות הזאת.
ופה יש סרטון יפהפה על הייצור של החותמות האלה:
ברווזים צבעוניים באמצע העיר. געגועים עזים לתל אביב.
הברווזים האלה הזכירו לי את הפעם ההיא, לפני שנים (2004), שבה מישהו מילא את הבריכה שליד העירייה בברווזי גומי:
הבוקר שלי נפתח עם הכתבה הנעימה הזאת, שממליצה על הבלוג שלי, לצד בלוגי יצירה נוספים, נהדרים ואהובים.
תודה רבה לגלית, הכתבת של Xnet!
אז אם הגעתם מהכתבה ב-Xnet, אני שמחה לארח אתכם כאן, ומקווה שתיהנו.
על קצה המזלג, יש פה תמונות שאני מצלמת, יומנים ואלבומים שאני נהנית להכין כדי לתעד טיולים וחוויות, כל מיני דברים שתפרתי, ויש גם מילים מוזרות כמו הומומנט, ויצורים מוזרים שנקראים ספרים שמנים, ותמונות מטופלות, ויש פוסטים נוסטלגיים, ויש עוד המון דברים שאני אתן לכם לגלות לבד, אבל אם הייתי צריכה לבחור פוסט שאני אוהבת במיוחד, אני חושבת שהייתי בוחרת בפוסט הזה, שעיקרו צילום.
אם מתחשק לכם גם להתחיל ליצור, יש פה גם הדרכות שצילמתי בדיוק בשביל זה!
ואם כל זה עשה לכם חשק, והייתם רוצים להשתתף בסדנה, אני מעבירה סדנאות יצירה בכפר סבא.
פירוט על הסדנאות ותמונות של תוצרים אפשר לראות פה, ולפרטים נוספים אפשר לכתוב לי מייל.
תיהנו!
ועכשיו למקבץ תמונות.
בשבת חגגתי יום הולדת. כמה סמלית התמונה הראשונה שצילמתי בטיול יום ההולדת המסורתי שלי לתל אביב:
וקצת פרצופים שמצאתי, פה ושם.
אחד, בתיק החדש שלי:
אחר שהביט בי ביציאה מהקניון וצולם תוך כדי נהיגה ודרך השמשה:
פרצוף קופיפי באריזת מוצצים:
ובבושקה מהממת על הרצפה בקניון:
ולסיום, אליס בארץ הפלאות, ציור קיר ענק ויפהפה בגינת משחקים בכפר סבא:
אמנון ראה אותי מצלמת מהחלון שלו, וקרא לי, "צלמי גם אותי", הוא אמר, ואני צילמתי, וקיבלתי הזמנה לעלות למעלה.
מסתבר שאמנון, חובב מטקות מושבע, הפך את הבית שלו למוזיאון המטקות הגדול בעולם. ויש לו אוסף שלא היה מבייש אף מוזיאון!
ברוב חגיגיות, הוא ביקש מאיתנו להמתין בכניסה עד שהדליק את הנורות הצבעוניות :)
זה המראה שרואים כשעומדים בפתח:
שימו לב שיש שני חדרים, ובמרכז כל אחד מהם שולחן ענק בצורת מטקה, שנוצר בהזמנה אישית של אמנון.
אמנון היה נחמד מאוד, התלהב מאוד להראות לנו את הדירה ולהסביר לנו על כל סוגי המטקות.
זה פשוט לא ייאמן מה שיש לו שם. מטקות סרוגות, מטקות מקרמיקה, נייר, עץ, מטקות מצופות צדפים וחרוזים, אוסף שעוני מטקות, ועוד ועוד מטקות בכל גודל, צבע וצורה. ויש גם מדליות מכל הטורנירים שהוא השתתף בהם, והמון המון מכתבים ומתנות מכל רחבי העולם:
הדירה היא דירה תל אביבית ישנה עם תקרות גבוהות מאוד, ובנוסף למטקות מכסות את הקירות תמונות גובלן ענקיות:
הארונות מכוסים בתמונות, וכל פיסת מידע שאי פעם נכתבה על אמנון והמוזיאון שלו:
ויש אפילו ספר מבקרים, שבו, אמנון משוויץ, חתם גם ראש העיר, רון חולדאי:
ביציאה, לא יכולתי שלא לצלם את האדנית הזאת :-)
אז בפעם הבאה שאתם מסתובבים בנווה צדק ומגיעים ל"צומת המטקות", תרימו ראש למעלה, ואולי אמנון יזמין גם אתכם לראות את האוסף המדהים שלו. וגם אם לא, אני בטוחה שאם תצלצלו בפעמון הוא ישמח מאוד לארח אתכם.
לפני יותר מחודש, יצאנו, אופיר ואני, לדייט בוקר. דייט בוקר זה כמו דייט ערב, רק שהשמש זורחת ובני הזוג הרבה יותר רעננים ומלאי מרץ. ;-)
ביקרנו במאהל ברוטשילד, ואחר כך גם בנווה צדק, ואפילו שתינו קפה. זה כמו יום חופש, אבל אחרי זה הולכים לעבודה :-)
בנווה צדק תמיד כיף לטייל. אני בטוחה שבמדריכי תיירים מתארים אותה כ"ציורית". לאורך כל הטיול ליוו אותנו שירים תלויים של ניצן מינץ. גם אם אתם לא חובבי שירה, השלטים כל כך יפים! אמנות רחוב, טיפוגרפיה, ועבודת יד מקסימה:
אגב, אם אתם חובבי שירה (ויצירה, ואימהות, וכתיבה טובה), אתם חייבים לבקר בבלוג של אורית גידלי, ובמיוחד בפוסט המקסים הזה.
בהמשך מצאנו גם ציור קיר יפהפה:
ועוד אחד:
בין שיר לשיר:
ופה יש את החתול הישן הזה, שכל מי שעובר לידו מצלם אותו, אבל תראו את השיר העצוב על גדם העץ.
הוא רקום ביד!
והנה עוד שיר של ניצן:
ובין העצים הוקמה מסעדה אירעית לצילומי סרט/סדרה:
ועוד, ציורי קיר, מילים, אמנות בכל פינה:
והמכונית של מיכל נגרין:
ופה מישהו הניח ברחוב כסא, עם שלט שמבקש לשמור עליו:
וכשצילמתי את התמונה הצבעונית הבאה - קרא לי קול מלמעלה. "צלמי גם אותי!" הוא אמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
