מזכרת משה, ירושלים

בקרוב - עוד מליון תמונות מסופשבוע ארוך בירושלים.

בינתיים - תודה רבה על הברכות מהפוסט הקודם!

ביום שישי טיילנו בתל אביב.

תשמעו, לגור בתל אביב ולצלם אותה זה דבר אחד, ולהיות כפר סבאית שמטיילת בתל אביב עם עגלה ואומרת לבעלה כל הזמן, "יו, חנות חדשה", "יו, החנות ההיא נסגרה", "יא, פתחו כאן בית קפה", זה משהו קצת אחר... פרובינציאלי משהו, לא? :)

ובכל זאת:

אני מאוד אוהבת את השרידים שמשאירים אחריהם צמחים, כמו על הקיר הזה. היה כאן מטפס, הורידו אותו, אבל הוא השאיר את חותמו:

ואיזה כיף סוף סוף לראות קצת זבל מעניין:

לשם השוואה, תראו איזה זבל יש בכפר סבא! בעצם גם זה די מעניין. אם עדיין יש לכם מכשיר וידאו :-)

וזה ברחוב דיזנגוף:

וכאן זה גרפיטי, ומאוד אהבתי את כתובת האתר: www.ni.net. אני חייבת לספר שעד שאופיר הסביר לי ניסיתי להבין מה הקשר בין הציור לבין הולנד (NL הוא הקיצור של Netherlands). אם תרצו הסבר, תשאלו ואל תתביישו, ואם אתם אישה זמן קצר אחרי הריון, זה בכלל בסדר אם לא הבנתם ;-)

ולסיום, לא כל כך יפה, ולא בת שש עשרה - רואים את ההשתקפות שלה? ;-)

קוראים כותבים

רחל, שהשתתפה בסדנת דומינו שהעברתי, שלחה לי תמונה של סימנייה יפהפייה שהיא עשתה. התלהבתי מאוד, כי בעיניי היא מאוד מקורית, ואני אוהבת לראות אנשים שמיישמים את הסדנה ולוקחים אותה למקום שלהם:

ואחרי הפוסט על הפרצופים, קיבלתי מנעמה תמונה מ-ד-ה-י-מ-ה שהיא צילמה אצלה בבית:

סופשבוע בטבריה

שנים, שנים שלא הייתי בטבריה, ואז אופיר קיבל צ'ופר מהעבודה, סופשבוע במלון הסקוטי בטבריה.

היה כל כך כיף לטייל קצת, לראות נופים, לאכול טוב. והמלון... פשוט מדהים. מכל מקום במלון יש נוף יפהפה של הכינרת והסביבה, האוכל נהדר, והאווירה רגועה (מצחיק, לספר שקראתי כשהיינו שם דווקא קוראים "טירוף". [כדי שלא יצא שאני שוב כותבת "מדהים, מדהים", רק אגיד ש] אני נהניתי ממנו מאוד, וממליצה בחום).

בדרך לטבריה עלינו על הר תבור, ובדרך לשם מצאנו חבורת גברים שתכננה לרחף מעל הנוף המדהים הזה:

וזה הזכיר לי את השטיחים הנפלאים האלה:

[וחוזרים לטיול] הם, או מישהו אחר, השאיר שם את הארגז הזה ליד אחד העצים (אם לא רואים, כתוב על הארגז "אפשר לקחת").
אופיר מוסר שהיה טעים :-)

יש לי עוד הרבה תמונות, אבל כולן תמונות כינרת ונוף רגועות. זה משעמם!

אז רק תמונה אחת של הנוף מהחדר שלנו:

בית חולים, קופת חולים

בדרך לטבריה, עצרנו בבית חולים מאיר (לא משום סיבה מעניינת/מדאיגה/שראוי לספר עליה), וגילינו גננות יצירתית משהו:

אלה הם בעצם בקבוקי פלסטיק צבועים. זה נחמד, אבל זה הזכיר לי את הביצוע של אילאיל - הרבה הרבה יותר יפה, צבעוני, ומרענן, ויש גם הדרכה.

והשבוע, בקופת החולים, נתקלתי בשלט המאיים הזה. ראיתם פעם שלט יותר אלים מזה?

ומה עם קצת יצירה?

האמת היא שאין כ"כ יצירה.
אבל גם הקצת שיש זה משהו, אז הנה שתי תמונות של דברים שסיימתי ואני עוד לא יכולה להעלות:

יום נעים! :-)

חלקם ישנים, חלקם חדשים, אבל רציתי לרכז אותם במקום אחד.

זה פשוט חלק מקיר, שרונה, תל אביב.

חניון דיזנגוף סנטר, תל אביב

וזו התמונה שאני צילמתי,

בזמן שאופיר מצא את זו. אותו המקום בדיוק, זווית אחרת. המלון הסקוטי, טבריה.

וזה לא פרצוף, זה ממש בן אדם שלם, נשען על העץ ומחבק אותו. רואים אותו?

שדרות רוטשילד, תל אביב.

אפשר להקליק על כל התמונות להגדלה.