לפני הכל, אני רוצה להודות לכל הקוראים והמגיבים שלי! בזמן האחרון, אני לא תמיד מספיקה להגיב לכולם, אז רציתי להודות לכם כאן. אני כן תמיד עונה לשאלות ומחזירה מיילים, אז אם אתם חושבים שלא קיבלתם תשובה ספציפית למשהו, אתם תמיד מוזמנים לכתוב לי. ותודה שאתם כאן, איתי!

1. זוכרים את התמונה מהפוסט הקודם? זו שמצאתי על הרצפה?



אז בזכות אחת הקוראות גיליתי את הסיפור שמסתתר מאחוריה. מסתבר שהתמונה הזו היא יצירה של הילה עמרם, שמופיעה בה עם אביה, גדי עמרם בזרועותיה. גדי עמרם היה אמן, ואת התמונה יצרה ביתו לזכרו, לאחר שנפטר. אני לא יודעת מי זרק את התמונה ולמה, אבל באמת גרתי ברחוב של בית האמנים, שבו הוצגה התמונה.

2. לא לשכוח לעזור. לפני כמה פוסטים סיפרתי שצילמתי את השלט הזה מחוץ ל"משק ברזילאי" בירקונה:

בעקבות הפוסט קיבלתי ה-מ-ו-ן מיילים ותגובות מאנשים שסיפרו לי מה עומד מאחורי השלט. מסתבר שזהו שלט לזכרו של איתמר מוצפי, ילד בן 19 שנפטר בפתאומיות מדום לב, לפני חודשים ספורים בלבד. בחדר שלו היה תלוי שלט, "לא לשכוח לעזור", והוא נהג להתנדב ולתרום רבות, והשלט הזה הוא לזכרו.

3. אם כבר אנחנו מנסים לברר דברים, מישהו יודע מה פשר הפרסומת הבלתי פוסקת ל"פלאפל מוסקו" ברדיו? אני מניחה שזה פרומו למשהו אחר לגמרי, אבל למה? ומתי זה ייגמר? :-)

4. ובמעבר חד, המלצה חמה מאוד. במוצ"ש היינו במופע "בהרטי", והיה פשוט נהדר. אני מאוד אוהבת את תרבות הבוליווד ההודית, כל הצבעוניות הזאת פשוט מדהימה. צילמתי הרבה תמונות, כדי לזכור את כל שילובי הצבעים האלה, שבכל הקשר אחר היו יכולים להיות לגמרי בלתי סבירים, וכאן הם פשוט... כל כך חיים ומופלאים. ליאור כלפון היה קריין שרמנטי ומלא קסם. במעט שהוא רקד, הוא גם היה לא פחות טוב משאר הקאסט, והתרגום לעברית היה בעיניי אותנטי ומעולה. הסיפור - טוב, לא באנו בשביל סיפור! לבוליווד באים בשביל המוסיקה, הצבעים והריקודים. אם אתם רוצים עלילה, זה לא המקום. :-) הסיפור היה סיפור אהבה - בחורה מתאהבת בבחור, אבא שלה לא מרוצה כי הוא מייעד לה בחור אחר, ואז פתאום בסוף הכל בסדר, ונשבעת לכם שהייתי בעירנות מלאה ואין לי מושג מה קרה כדי שהכל יסתדר. היה שטחי בטירוף, אבל העיקר, סוף טוב הכל טוב, והנה מגיע עוד ריקוד! אז הנה התמונות (היה מותר לצלם!). הן לא מאוד ברורות, אבל אני חושבת שהן מצליחות להעביר את העוצמה שבריקוד ואת כל הצבעים שהתעופפו שם. אני מוכנה ללכת עוד 3 פעמים! :-)

וזה הזכיר לי עמוד שעשיתי ביומן שלי לפני שלוש שנים, באחת מתקופות הודו שלי:

כאן יש קליפ טעימה. הוא אמנם ערוך מדי, ולא מאוד דומה להופעה, אבל זה הקליפ הברור היחיד שהצלחתי למצוא.

5. ואפרופו הודו, אופיר קורא עכשיו את הספר "שידוך הולם" של ויקראם סת (שאני מאוד אוהבת!), ותראו מה הוא מצא לי שם:זה קטע שבו מתואר איך גברת רופה, אחת מגיבורות הספר, מכינה כרטיסי ברכה, והוא מתפרס על פני שלושה עמודים. הנה חלקיק:

"...גברת רופה מרה עברה ברפרוף על ערימת כרטיסי ברכה ישנים לראש השנה ואחר כך שבה אל ורדי יום ההולדת. היא הוציאה זוג מספריים קטנים מנבכי תיקה הגדול והשחור וניסתה להחליט איזה כרטיס יהיה עליה להקריב. לעתים נדירות ביותר קנתה גברת רופה מרה כרטיסי ברכה למישהו, קרוב או יקר ככל שיהיה. הרגל של חסכנות חיונית השתרש עמוק בנפשה אך גם שמונה שנות חסך במותרות קטנים לא יכלו להפחית לדידה את קדושתה של ברכת יום הולדת. היא לא יכלה להרשות לעצמה לקנות כרטיסי ברכה, ולכן הכינה אותם בעצמה. למעשה, נהנתה מהאתגר היצירתי שבעשייתם [הדגשה שלי - חגית]. פיסות קרטון, גזרי סרטים, חתיכות נייר צבעוני, כוכבי כסף קטנים וספרות זהב דביקות נחו כמטמון מגוון על קרקעיתה של הגדולה שבשלוש מזוודותיה, ואלה גויסו עתה למשימה. המספריים ריחפו ממעל ועטו. שלושה כוכבי כסף הופרדו מחבריהם והודבקו... על שלוש פינות חזיתו של גזיר קרטון לבן ומקופל. הפינה הרביעית, הצפון מערבית, תוכל להכיל שתי ספרות מוזהבות שיציינו את הגיל..."

(שידוך מושלם, ויקראם סת, תרגום: שרון פרמינגר, כרך 1, עמודים 60-62, כל הזכויות בעברית שמורות לזמורה ביתן מוציאים לאור, 1997)

____________________________________________________________________
עדכון סדנאות: בעקבות בקשות הקהל, אני מציעה שתי סדנאות נוספות.
בתור התחלה רק נבדוק אם התאריכים שאני מציעה מתאימים לכן. אם יהיו מספיק נרשמות, אפתח את הסדנאות הבאות:

סדנת דומינו, יום חמישי, 20.5.10, בין השעות 20:00-23:00.
סדנת תמונות מטופלות, יום רביעי, 26.5.10, בין השעות 20:00-23:00.

הסדנאות ייערכו אצלי בבית בכפר סבא, בעלות של 220 ש"ח.

אם אתן מעוניינות להירשם, שלחו לי מייל.
____________________________________________________________________

ועכשיו, לתמונות.

כשאני מסתכלת בתיקיית הצילומים שלי, אני אוהבת לשים לב לנושאים שחוזרים על עצמם. אני בודקת דרך התמונות מה מושך אותי, מה מעניין לי, ומה מצטלם טוב.

אחד הנושאים שששמתי לב שאני מאוד אוהבת, למשל, הוא לצלם דברים שאני מוצאת על הרצפה. אמנם מאז שעזבנו את תל אביב יש פחות צילומים בתחום הזה (וכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל הם של צעצועי תינוקות!!), אבל זו הזדמנות להיזכר בבכל התמונות האלה שצילמתי ומעולם לא העליתי.

הכי מעניינת בעיניי, התמונה הזאת. זה היה בחורף שעבר, ברחוב שלנו בתל אביב. זו תמונה ענקית, שפשוט שכבה לה שם על המדרכה, בגשם. אתם יכולים לראות לפי רוחב המדרכה, מה גודל התמונה. ואם במקרה במקרה מישהו יודע משהו על האנשים שמופיעים בה, או מה זו התמונה הזאת בכלל, אני אשמח לדעת!

ומזווית אחרת, של אופיר (אנחנו עוד נעשה פרוייקט צילום משותף של אותן תמונות, משתי זוויות. יש לנו כבר כל כך הרבה כאלה :-)):

וביום אחר, מצאתי על הרצפה חבילה מפוזרת של מגנטים:

ואתם יודעים שכל אחד תמיד ימצא את עצמו בטקסט.
אז אופיר בדיוק היה במילואים, וזה מה שאני מצאתי:

ועוד קצת, בלי מילים:

זה לא כל כך ברור, אבל אני אוהבת אותו. זו גלויה מצויירת, של איש עם משקפי שמש:

ואלה הם רק דברים אקראיים שמצאתי על הרצפה.
יש לי תיקייה נפרדת לגמרי לדברים שמצאתי ליד פחי הזבל. :-)

כבר הרבה זמן לא העליתי צילומים, אז הנה מקבץ.

מישהו באוניברסיטת תל אביב הדביק תזכורות כאלה לכל אורך המראות בשירותים. לי זה עשה טוב ;-)

את זה מצאתי על שמשת מכונית בתל אביב:

את השלט הזה צילמתי ביציאה מ"משק ברזילאי" בירקונה:

זמן קצר לפני שצילמתי את הנ"ל, אכלתי סעודה אורגנית בריאה וטעימה, אבל קינחתי ככה:

(אנשים יקרים, שלוש הצלוחיות הן מנת יחיד. תודה על ההבנה ;-))

יצירתיות על משאית אספקה של צה"ל:

אבנים בנווה צדק:

וזו רשימת קניות שהשאיר לי האיש שהתחתנתי איתו :-)

הערה מנהלית: לכל המעוניינים בסדנת דומינו - אם יהיו מספיק מתעניינים, אשמח לפתוח סדנה. כתבו לי מייל.

אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל בשנה שעברה צילמתי המון בפורים, וכל הזמן רק הבטחתי להעלות תמונות. איכשהו יצא מגוחך להעלות תמונות חודשים אחרי פורים, ומעולם לא העליתי אותן, אז הנה ב-מ-ק-ר-ה צצה לה הזדמנות להעלות קצת תמונות ישנות.

ואם כבר ישנות, נתחיל באחת ישנה ממש. נגיד, 25 שנה:

אתם מוזמנים לנחש מי השמאלית בתמונה.;-)

ועכשיו נעבור מהר ל-2009, שתי תמונות שאני אוהבת במיוחד:

וביום שישי, בכפר סבא, חבורת נערים עליזה הסתובבה בין כל החנויות בקניון, התפרצה פנימה חנות אחר חנות, והתחילה לשיר שירי פורים. חמודים :-)

וגם מצאתי את שמחה קלאוס בנתניה. עידו קינן גילה שסנטה קלאוס מתחפש לשמחה קלאוס, ומוצב בכל מיני חנויות לתשמישי קדושה.
אז הנה, מצאתי אחד גם בכפר סבא:

ותמונה אחרונה אחרונה חביבה, שישי בבוקר, כפר סבא:

אז... חג שמח!