"גבי?"
"מה?"
"את אוהבת אותי?"
לא ידעתי מה לענות.
אין שעה ביום שהשם שלו לא עולה לי לראש
אין לילה אחד שעובר ואני לא חושבת עליו
כל פעם שהוא מתקשר הלב שלי נעצר
כל זמן שאני לא איתו אני מתה מגעגועים
כן, אני אוהבת אותו
"כן" אמרתי
שתי דמעות ירדו על הלחיים שלו, נצמדתי אליו כמה שאפשר ונישקתי אותו
שכבנו צמודים אחד לשני וצפינו בשקיעה
דיברנו המון וגילינו המון דברים אחד על השני, ובעיקר היינו יחד.
בשעה 9 הייתי בחזרה בבית
בלילה היה לי חלום, סיוט יותר נכון.
הייתי במקום חשוך, הלכתי עד שהגעתי למקום בו שמעתי קולות, שני גברים מדברים, כשהסתכלתי הצידה ראיתי את עצמי, קשורה לכיסא, והמון דם יורד מהפנים שלי.
ראיתי את הגברים מדברים, היו להם מסכות על הפנים, והם לא הפסיקו לבעוט בי ולהביא לי מכות.
התעוררתי בבהלה כשכולי מזיעה.
נכנסתי להתקלח ויצאתי מהבית, נסעתי לבית החולים ורציתי לדעת איפה שני הגברים אלה, אבל אמרו לי שזה מידע חסוי ואסור לומר לי.
נסעתי לבית של סטיב
אחרי 10 דקות שצלצלתי הוא פתח את הדלת לבוש בבוקסר בלבד
הוא שפשף את העיניים שלו
"סטיב אני צריכה את העזרה שלך" אמרתי
"כנסי...איזה עזרה את כבר צריכה ב3 בלילה??מה קרה?" הוא שאל
"הלכתי לבית החולים והם לא מוכנים לי למסור פרטים" אמרתי
"פרטים על מה??מה יש לך לחפש בבית החולים??" הוא שאל
"היה לי חלום, ראיתי את שני החוטפים מרביצים לי, כשאני קשורה לכיסא" אמרתי
"חכי רגע"
הוא נכנס לאחד החדרים וחזר רענן יותר, בטח שטף פנים
"שנייה רגע, חלמת על מה שקרה לך?" הוא שאל
"כן, ואני רוצה לראות את האנשים האלה בבית החולים" אמרתי
"למה לעזאזל את רוצה לראות אותם?!" הוא שאל
"כי אני רוצה לדעת מי הם!"
"בשום פנים ואופן את לא צריכה לראות אותם!"
"סטיב, בבקשה תן לי לראות אותם, רק תגיד לי באיזה חדר הם" ביקשתי
"אין סיכוי, אני לא אתן לך"
"בבקשה, אני לא רוצה לראות מסכות שוב"
"בואי אליי" הוא חיבק אותי חזק, הזרועות שלו עטפו אותי והרחתי את הריח הטוב והמוכר שלו
הסתכלתי לתוך העיניים הכחולות שלו וביקשתי שוב, הוא סירב. טען שאם אני אראה אותם אני יותר אפגע
"טוב, אני מצטערת שבאתי בשעה כזו" אמרתי
"את יכולה לבוא בכל שעה" הוא אמר
"אתה תצליח להירדם?" שאלתי
"אני כן, השאלה אם את"
"לא נראה לי" אמרתי
"אז תישארי איתי פה"
"עזוב אתה צריך לעבוד מחר" אמרתי
"נו תישארי פה, הוא משך אותי אליו
"אבל אתה צריך לישון" אמרתי
"אני יצליח להירדם רק אם תהיי לידי" הוא אמר
נכנסנו לחדר השינה ובסוף נרדמנו מחובקים.
התעוררתי בשעה 11, על המיטה היה מונח פתק
"בוקר טוב ליפהפייה הנרדמת, אני בעבודה, המקרר מלא אם את רוצה להכין לעצמך ארוחת בוקר, ואני בתחנה אם את מתגעגעת. סטיב."
הסתכלתי בצג הפלאפון והיו שתי שיחות שלא נענו, אחת מאבא ואחת מאליעד
התקשרתי לאבא
"לאיפה נעלמת בבוקר?" שאלתי
"לא הצלחתי להירדם אז הלכתי לסטיב" אמרת
"טוב, תתקשרי לאחיך, הוא חיפש אותך"
"בסדר אבא, ביי"
התקשרתי לאליעד, סיפרתי לו למה לא הצלחתי להירדם ועל זה שסטיב לא היה מוכן לספר לי על החוטפים
"הוא צודק. את לא צריכה לדעת עליהם כלום"
"אבל אני רוצה!" אמרתי
"גבי, אני יודע שאת רגילה לקבל כל מה שאת רוצה, אבל זה לא תמיד יהיה ככה, יש דברים שעדיף לך לא לראות או לשמוע וזה אחד מהם. אני הולך, נדבר מאוחר יותר."
הוא ניתק
נסעתי הביתה, התקלחתי ונסעתי לבית החולים, החלטתי שאם צריך אני אבדוק חדר, חדר. לא היה כל כך קשה כי שיערתי לעצמי שהשוטרים הרבים שניצבו בקומה לא היו בשביל הנוי.
אני יודעת באיזו קומה הם, עכשיו צריך למצוא התקהלות מיוחדת של שוטרים שצמודים לאחת הדלתות ומצאתי את החוטפים שלי.
התחמקתי משוטרים למשך כל הקומה ואז הגעתי לדלת הרצויה.
התחמקתי משני שוטרים ונכנסתי לחדר סמוך לחדר של החוטפים.
שני שוטרים יצאו מהחדר של החוטפים, אחד מהם היה סטיב, הם לקחו את השוטרים שמוצבים בדלת לשיחה, החלטתי שזה הרגע המתאים לנסות להיכנס לחדר
התקדמתי לאט לעבר החדר
"גבריאלה!" סטיב היה מאחורי
"היי סטיב" שיט!
"מה ניסית לעשות בדיוק?"
"לראות אותך?"
"בואי איתי" הוא משך אותי משם
"אם זה לא הייתי אני שתפס אותך?אם מישהו אחר היה רואה אותך היו עוצרים אותך!מה חשבת לעצמך?!"
"חשבתי שאם אתה לא מוכן לגלות לי אני אגלה לבד!"
"גבריאלה נו באמת..."
"סטיב אתה לא היית שם!לא אותך הם הכו!אתה פעם הכרת את ההרגשה שמצמידים לך אקדח לראש?! אתה לא מכיר את הפחד הזה, ואני רוצה שהוא ייעלם!כל המכות שהם הביאו לי עדיין כואבות, כל השאלות שלהם עדיין מהדהדות שלי בראש!אני רק רוצה לראות אותם" אמרתי
"לכי הביתה בבקשה, לפני שתסתבכי, אין לך מה לעשות פה"
נסעתי הביתה
"אליעד הייתי כל כך קרובה אליה, כל כך קרובה לראות אותך. הרגשתי שאני רוצה להרוג אותם, הרגשתי שאני רוצה שירד להם כל כך הרבה דם עד שהם ימותו" אמרתי
"אז אולי סטיב כן צדק במה שהוא עשה, אם לא היית מצליחה לשלוט בעצמך, היית מסיימת בבית כלא! עדיף לך לא להתקרב אליהם"
"אני חייבת. אני לא ירפה מזה לעולם, עד שאני יראה את הנבלות האלו" אמרתי
בערב צלצלו בדלת
"גבי זה בשבילך!" אמא שלי צעקה לי
"אני יורדת"
סטיב היה בפתח הדלת
"מה אתה עושה פה?" שאלתי
"בואי איתי" הוא אמר
"לאן?"
"לראות את החוטפים שלך"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
