את רועי הכרתי דרך רוני, כשליוויתי אותו לפני בערך חודש לעשות קעקוע ומאז שמרנו על קשר. כן, זה היה שקוף שרועי מתחיל איתי, אפילו רוני ציין את זה אחרי שיצאנו מהסטודיו שלו.

כשהגיע יומי הגדול רועי אסף אותי מהבית ונסענו ביחד לסטודיו שלו. היה לי כיף לדבר איתו. כשהוא לא מתרגש יש לו קול של שדרן מפוספס (כשהוא מתרגש הקול שלו נהיה גבוה, וזה מפתיע שקול כזה דק יכול לצאת מבחור כל כך מגודל).

יומיים לאחר מכן כשכבר הייתי רווקה נסעתי לבקר אותו בביתו. אני לא ילדה קטנה, ידעתי בדיוק מה יקרה ובכל זאת כל אותו הערב (ובשני הערבים שעוד יצא לנו להיפגש בהם מאז) התחמקתי מנקודת האל חזור. המגע שלו נעים, וזהו. לא לקח הרבה זמן לגלות שהוא אדם עקשן, למרות שזה כנראה בא עם הגיל. הניחוש שלי היה שהוא גדול ממני בקרוב לעשרים שנה אבל לא רציתי לשאול. לא רציתי להזדעזע. מה גם שהוא מנשק נורא.

במקרים שכאלה לא יוצא חיובי משני מינוסים. גם היה לי ריבאונד גרוע שלא באמת עשה את העבודה וגם איבדתי את המקעקע שלי. באסה.

הנורא מכל הוא שכל הזמן עם רועי חשבתי על כמה אני רוצה להיות באותם הרגעים עם רוני. להרגיש שוב את הנשיקות הרכות שלו ולנהל שיחה אינטלגנטית שבה גם אני מצליחה לדבר, ולא מושתקת כל הזמן. הוא עדיין חסר לי ואני עדיין חושבת עליו, אבל פחות. למזלי אין לנו הרבה חברים משותפים ואם אני אראה אותו אי פעם שוב זה יהיה אולי עוד שנה אם בכלל. במקרה הזה אני מאוד בונה על רחוק מהעין רחוק מהלב.

ניתן להבין מהשורות הקודמות שאני מחפשת מקעקע חדש. הצעות יתקבלו בברכה.