כן, תקופה קשה קלה.. בארבעת החודשים האחרונים היה לי כלכך קשה בלימודים המעבר מכיתה י' לי"א,
זה אולי המעבר הכי קשה בעולם, הייתי מתרצת את זה לעצמי כ-תקופת מעבר, וזה רק בגלל שלא נחתי מספיק בחופש הגדול
המילה סבלנות לא הייתה בלקסיקון שלי, ורק רציתי להיות בחוץ, בדשא...בים, להתחבר לאוויר, לגעת בכל הטוב של העולם, לרוץ מפינה לפינה ולדעת ששום דבר לא מפריע לי, שאני לא צריכה ללמוד, לחשוב, לעבוד, לעשות משהו באותו היום..
רק לנוח ולשתוק...שיחבקו אותי חזק ושיאמרו לי שאני חזקה כדי לעבור את זה.
חבקתי את עצמי ומידי פעם, מצאתי לי חיבוקים זמניים
כאלו שעזבו, כאלו שסתם התחשק להם ללכת וכאלו שטסו.
החיבוק האמיתי נשאר איתי,
ב14.12 יהיה לנו חודש, אני שמחה כ"כ על כל שנייה וכל רגע בין הידיים
בתוך החום שאני זקוקה לו, בתוך החום של הידיים שלך..של הגוף ובתוך האהבה שיש לי.
הרגשות ההדדיים שיוצאים מהלב ונכנסים ישר ללב השני...
הלוואי שידעתי לתאר את התחושות שהחיבוק שלך מעניק לי,
תודה...
תודה שיש אותך, שאת קיימת בעולם הזה, והכי תודה שהיה לך את האומץ להיכנס לתוך העולם שלי...
לכבוש לי את הלב ולהראות לי שגם כשנפגעים אינספור פעמים...תמיד שווה לחכות,
ללכת אחרי הלב שלך... ולהאמין תמיד, אבל תמיד באהבה.
כמו שאמרת "כל דבר בעולם קורה בגלל אהבה..."
ועכשיו אני יודעת את זה הכי טוב בעולם, כל מה שיש בינינו..זו אהבה הכי טהורה ומדהימה שיש.
תודה על כל שנייה ורגע איתך,
אוהבת...תמיד
שני.