כל חודש, מכיתה ג' ועד הלום, אני נוסעת לבית החולים הזה, לפעמים אפילו בתדירויות יותר גבוהות,
אך למרות כל השנים האלו? לעולם אינך מתרגל לזה.
לעולם אינך מתרגל לקירות האלו, למעליות,לאווירה הקרה הזאת,למראות הבלתי נעימים,
של כל מיני אנשים מעוותים, או חולים מאוד.
למשל היום, היו טיפות של דם על הריצפה, הרבה טיפות דם. עברה בי חלחלה כשראיתי אותן.
אינני אומרת שבית החולים הזה מטונף, למען האמת הוא מאוד נקי,
והם באמת מאוד משתדלים לתת לו מראה ביתי וחמים,אבל בית חולים הוא בית חולים,
וזה כמו לשים מסכת סוס על פרצוף של חזיר, למרות הכל, הוא עדיין נשאר חזיר
ולא משנה כמה הם ינסו להנעים את השהות, היא לעולם לא תוכל להגיע להגדרת ה"נעים" .
אני מתגברת על זה, אני לא ילדה בכיינית, לפעמים,עם כל האגואיסטיות שבדבר, אני מתעודדת
בכך שאני רואה אנשים במצב גרוע בהרבה ממני, זה גורם להודות על המצב הנוכחי שלך.
תמיד יכול להיות גרוע יותר, רצוי לזכור את זה.
עברתי את הבדיקות בשלום, המצב משתפר.. אך למרות שהוא משתפר,הוא לעולם לא מה שאני רוצה שיהיה,
המחלות הן לתמיד .
ממש חברות אמיתיות, איתי באש ובמים, לא עוזבות אותי או מניחות לי לרגע! תמיד מזכירות לי שהן
שם, מסתכלות עליי, "שומרות" על המצב שלי .. תמיד איתי, אירוני לא?
סתם יש לי מצב רוח להומור סרקיסטי, לגחח על הדברים מעט, מגיע גם לי לצחוק (:
הדיאטנית נתנה לי תפריט חדש לדיאטה, נחמד למדיי, אני בהחלט מקווה שאצליח להתמיד בו,
אינני רואה סיבה שלא .
בכלאופן,
נקווה להתעורר ליום חדש (:
להית'
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
תראו אותי,אני שמח סתם פתאום.