עבר קצת זמן מאז הפוסט האחרון,
הימים האחרונים ללימודים הגיעו, וכמה שרציתי שהחופש יגיע?
עכשיו כבר בא לי לחזור, ועבר רק פאקינג יום ><
אני אפילו נהנית לראות את הפרצוף של הילדה הזאת, כשהיא אכולת קנאה.
מסתכלת איך יש לי חברים, איך אני נהנית וצוחקת...
אני יודעת כמה היא שונאת לראות אנשים שהיא שונאת בפרונט.
וזה מה שדווקא בימים האחרונים קרה לי D:
אין ספק שהיא אוהבת אותי בדיוק כמו שאני אוהבת אותה . [NOT]
עשיתי דרך ארוכה בשביל להגיע לאן שאני נמצאת,
אי אפשר להגיד שאני מרוצה.
אבל גם לא רע לי.
אני פשוט מעדיפה להגיד תודה ולשתוק, לזרום.
התחלתי להרגיש יפה יותר, רזה יותר, התחלתי ללכת עם חולצות בצפר צמודות
במקום רחבות, אני הולכת עם מכנסיים קצרים,
ואנשים שמים לב שהשתיניתי.
שאני מעריכה את עצמי, ואת מה שאני.
ביום ההוא, כשרבתי עם הילדה הזאת, לא ידעתי איך זה ישפיע.
סה"כ ילדה תמימה שעלתה מכתה ו' לז'.
הייתי רבה עם אנשים, ויום למחרת כאילו שוחכת.
וזה מה שניסיתי לעשות גם במקרה שלה.
למרות שהיא שמנה - החמאתי לה על הבגדים, וזה...
היא החליטה להתעלם.
ואני הבנתי את המסר, לא רוצה ? - לא צריך.
אני יכולה לחיות את החיים שלי גם בלעדייה, ולעשות את זה יפה מאוד.
לאט לאט היא נהייתה מקובלת יותר ויותר...
היא השתתפה בהכל, ואני בקושי.
שנאתי את התקופה הזאת, של להסתכל מהצד על כמה שטוב לה,
כמו שהיא הסתכלה עליי לפני כמה ימים.
אבל לא בגלל שקינאתי [ טוב אולי קצת ], אלא בגלל שלא הבנתי איך
למרות האישיות הנקמנית, והגעלית שלה, אנשים אוהבים אותה.
ואז הבנתי שהדבר היחיד שאני צריכה לעשות ? -
הוא להאמין בעצמי.
להרים את הביטחון העצמי שלי,
להראות לאנשים שלא אכפת לי, ושאני יפה, ושטוב לי עם עצמי.
הגעתי למסקנה שכשאת אוהבת את עצמך, כולם אוהבים אותך.
ומי שלא אוהב אותך - מקנא בך.
הגעתי למסקנה שאני לא צריכה להשתנות בשביל שאנשים יאהבו אותי -
אני צריכה להשאר מי שאני [משוכללת - אבל], ולתת לאנשים להכיר אותי בשביל לאהוב אותי.
וזה עבד,
זה פאקינג עבד.
חבל שרק לקראת הסוף, אבל העקר שזה עבד.
חוץ מזה ? - התאהבתי.
בהתחלה זה היה סתם כי רציתי מישהו להתאהב בו, לחשוב עליו, להתעמץ בשבילו.
לאט לאט הרגש הזה הפך לאמיתי... ויש סיכוי שגם אני מוצאת חן בעינייו.
הלב שלי דפק כל פעם שהוא חייך אליי סתם חיוך רגיל,
או הביט בי בסתם מבט רגיל, בלי שום משמעות.
תמיד החזרתי חיוך, ומבט.
ולא נמאס לי.
לא נמאס לי מחיוכים ומבטים שקטים - מרמזים עדינים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - מפריד - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
סה"כ, אני יכולה לסכם את השנה הזו כשנה טובה.
השתניתי מאוד השנה - בעקר בדרך החשיבה שלי.
לא יכלתי לאחל לעצמי, למרות הכל, שנת חטיבה ראשונה שונה מזאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
UnderCuver*