מילים דוממות.

לא תמיד הכל מסתדר כמו שאני הייתי רוצה, דברים שהייתי רוצה שיסתדרו מעצמם פשוט דורשים כוח והבנה מהכיוון שלי בידיעה כי בלי המאמץ שלי לא תהיה שום אפשרות להתפתחות. הייתי רוצה שהשלווה והשקט הנפשי שלי תמיד יהיו בתוכי, אני אוכל סוף סוף לעצום את עיניי בלילות בלי שום סימן לכאב ראש אשר לא יתן לי להרדם במשך הלילה.

השבוע היה כל כך מעייף, והינה מתחיל לו שבוע חדש, התחדשות כלשיהי, כך לפחות מרגיש לי באווירת בוקר בה הגשם פותח את השבוע, ואני רק חושבת מתי הוא יגמר כבר. אני מתגעגעת אליו כל כך, לחשוב שכבר שבוע שני אינני רואה אותו, ואם לחשוב שיש אפשרות כי גם השבוע לא אוכל לראות אותו, הלב שלי שוקע בהתעלמות מכל העולם ככניסה למצב מדוכדך ללא מוצא. זה הרא ברור שבסופו של דבר אני אחכה, הוא יבוא ואני אראה אותו שוב, ואז שוב הוא ילך וישאיר חלל ריק בתוך הלב.

אתה הולך ונישאר סימן של כאב על פניי.

איך אפשרי לאהוב בן אדם עד כדי כך, להתגעגע כל כך הרבה, לבן אדם אחד. וכשהוא ילך הגעגועים לא יאחרו להגיע, כי הם מעולם לא מאחרים.

אני אמצא את עצמי שוב ושוב נותנת מבט בתיקרה באנחה מייואשת, ברצון בלטעום עוד מאותם רגעים מלאי אהבה אשר אותם אנו חולקים יחד, ה-ביחד הזה נישמע כנעימה לאוזניי. ועם זאת אני רוצה להרגיש את הביחד שוב... והשבוע רק התחיל... ולפעמים אתה נירא רחוק כל כך, הימים מכבידים עליי, הזמן איטי מדי. אני מחכה ומחכה עד לפגישה הבאה שלנו, והגעגוע רק עולה רמה, הכאב גורם ללב להחסיר פעימה.

הרא אני מרגישה שמשהו חסר לי, משהו הממשיך לברוח לי מבין האצבעות, אולי זה אתה, אולי זוהי הידיעה שאתה רחוק ממני, שרק דמותך המוחתמת בתוך ראשי מבקרת אותי מדי יום. ורק הזיכרון נותר בי.

ואתה חסר לי, הנוחכות שלך ליידי חסרה לי כל כך, במיוחד עכשיו, עכשיו כשהרצון היחיד שלי הוא לברוח הרחק מפה.

למה דווקא בזרועותיך אני מוצאת את השלווה שלי, את הרוגע, את השקט הנפשי. לרגעים ספורים, כשאני נרדמת בין זרועותיך אני בעצם מבינה שרק ליידך אני יכולה, שרק איתך אני יכולה לעצום את עיניי, לתת למחשבה להפוך לחלום, לשכוח מכל העולם, אשר לרגעים ספורים חדל מלחיות עבורינו. הרגשה עדינה וכל כך ממכרת.

אני מכורה למגע שלך, לחייוכים שלך, למילים שלך, לנוחכות שלך אותה אני מחפשת בין כל האנשים... ואני ממשיכה לחפש אחר פנים מוכרות, מתאכזבת לגלות שאתה לא שם, אתה עדיין רחוק.

ושוב אתה תופס מקום במחשבותיי, מסרב לעזוב ומעולם גם לא תעשה זאת, לפחות מקום אחד אתה לא עוזב ונישאר שם תמיד.

כשהנשיקה האחרונה ממך משאירה טעם מתוק בפי.

- - - - - -

אני מאושרת. האושר הזה עולה לי בכאב, דמעות געגועים שרק מכאיבים עם הזמן יותר ויותר, אך אחרי הכל אני מאושרת שזה אתה.

אני מאושרת כי אתה גורם לי להרגשה שכזאת, חיוך עולה על פני ולא פעם אחת. וכשאני בזרועותיך אני מרגישה מוגנת מפני כל העולם, כשאתה מעלים מפניי כל זכר לעייפות, לייאוש, לכאב, למחשבות המיותרות.

ופשוט, אתה גורם לי לאושר

- - - - - - - - - - x - -

אני מתגעגעת.  הו כן אני מתגעגעת

you are good to me

Mia: Don't you hate that?
Vincent: What?
Mia: Uncomfortable silences. Why do we feel it's necessary to yak about bullshit in order to be comfortable?
Vincent: I don't know. That's a good question.
 Mia: That's when you know you've found somebody special. When you can just shut the fuck up for a minute and comfortably enjoy the silence

"Pulp Fiction"

Jane.