ואאוו...אני לא מאמינה..אבל סיימתי לכתוב ולהעלות את הסיפור הראשון שלי

מתחילתו ועד סופו.

הכל כמובן בזכותכם,בזכות הקוראים הקבועים שלי שלא עזבו אותי

גם כשלקח קצת זמן להעלות פרק אחר פרק,אז תודה רבה (:

אז בפעם האחרונה לסיפור זה,

תהנו (:

"אני בן"לחש לאוזני.

"זוהר"חייכתי לעברו.

לפתע פניו התקרבו לעברי,זה נראה כמו עוד נשיקה בוגדנית ומטעה.

פניו התקרבו והתקרבו...

מה אני עושה?! רק כדי להיות בטוחה,בבדיקת המציאות שלי,נכשלתי מזמן.

זה לא נעורים,זו הפרעה.

רגע לפני הנשיקה הלוהטת הזו,מטעם נקמה כמובן ,הרגש החם של ידיו נעלם.

הוא נפל על הרצפה.

לא סתם נפל,נפל כי מאור הופיע ודחף אותו לרצפה כמו מופרע בסרט אקשן גרוע.

אני לא מאמינה שזה קורה לי,מאור כמו מופרע מרביץ ,בועט ומקלל את

 הנער שרק רקדתי איתו..וכמעט נישקתי אותו.

"מאוד דיי כבר!!"ניסיתי להפריד במילולית את מאור מבן.

זה לא עזר..הם הרביצו אחד לשני כמו שני ילדים קטנים שרבים על צעצוע תמים.

זה כבר נראה מוגזם.אנשים צועקים מהצד,מנסים להפריד בין השניים,אני צועקת

ובוכה כמו פסיכית והם מדממים ,אך לא מפסיקים לרגע לבעוט ,להכות או לקלל אחד את השני.

אני בחיים שלי לא ראיתי את מאור בסיטואציה שכזו,

סיטואציה שנראה נורא מפחידה מהצד,הוא "הולך" מכות,רב,

ברביץ,מקלל..והכל בגלל שהוא אוהב אותי.אני מרגישה אשמה.

"דיי כבר מאור!!"הוצאתי את כל גרוני ומשכתי את מאור בכתפוי בניסיון

להורידו מגופו הרועד והמפוחד של בן.

"זוהר אל תתערבי בזה!"צעק מאוד והעיף את ידיי מגופו הזועם.

הריב הפיזי הזה נמשך כמה דקות,אך בשבילי נראה כמו נצח.

זה הפסיק כאשר השומרים החסונים והביריונים הפרידו בנייהם.

"תלמד לא לגעת בחברות של אחרים!!"צעק מאור ופנה לעבר הבר.

בן החסר אונים מלמל משהו לא ברור ופנה לשירותים כדי לנקות את כל כתמי הדם שהיו על פניו.

השומרים של המועדון ניסו להוציא את מאור שנראה כמו מטורף החוצה

אך לא הציחו ולאחר שראו כי נרגע הניחו לו להישאר במועדון.

מאור ישב מתוסכל ושיכור ליד הבר ואני ישבתי לידו.

לא יודעת מה להגיד או לעשות,אם לבקש סליחה על שכמעט נישקתי את בן

או לנזוף בו על שבגד בי והרביץ לבחור מסכן וחסר אונים.

מרוב תסכול ובלבול עצמי העדפתי לשתוק...וספרתי את מספר הכוסות שמאור שתה.

"אז מה...אך זה לראות את החבר הבריון שלך נלחם נגד הרעים?"שאל שיכור וצוחק מכל מילה שהוציא מהפה.

ריחמתי עליו..כ"כ ריחמתי באותו הרגע..אביו של מאור נפטר ממחלה סופנית כשהיה מאור רק בן 3

ומאז..מאז הוא מפחד להיכשל או לאבד בן אדם נוסף.

מאור סיפר לי בפגישה הראשונה שלנו שאביו אמר לו להישאר מספר אחת.

לא להיכנע ולא לוותר על שום דבר שחשוב לו.ועכשיו אני מבינה למה הוא נלחם עליי באותו הלילה.

לא היה לימה להגיד לבן-אדם שנראה כמו ילד קטן,מתנהג כמו ילד קטן..

ומושך את תשומת ליבי כמו ילד קטן.

"אתה שיכור"צעקתי

"אני מאוהב"

"אתה טיפש"

"אני מאוהב"

"אתה מתנהג כמו ילד קטן וחסר אחראיות"נזפתי בו,למרות שאהבתי כשהוא

מתנהג כמו ילד קטן ומושך תשומת לב.

"למה ציפית?!הבן-אדם הזה נגע בך!את שלי,לאף

אחד אין זכות לגעת בך חוץ ממני!" צעק וראיתי את התום שבעניו.

"אווקי,דבר ראשון אני לא שלך ולא נעליים,אני לא חפץ ולא שייכת לאף אחד שיהיה ברור"

צעקתי,פניי היו חזקות ומאיימות.לאחר מכן נרגעתי והחלשתי את קולי ופני התרכחו.

מבטי היה רך ופגוע.

"חוץ מזה...אתה בגדת בי מאור,כ"כ איכזבת אותי"אמרתי

והשבתי לו למלחמה של ה"ילד הקטן", עכשיו אני הילדה הקטנה.

"אבל את ייודעת שזה לא היה בכוונה ושאת היחידה שאני אוהב"אמר.

לעזעזל הנער הזה גונב ממני את תואר "הילד הקטן"בכל פעם מחדש.והוא מנצח.

"אני כבר לא יודעת כלום"

שתקנו והוא שתה,שתה ושתה..זה מה שהיה כל הלילה.

בארבע לפנות בוקר שהוא היה "שפוך"מרוב שתייה, ואני כ"כ עייפה

המועדון נסגר וגירשו אותנו מהמקום.

לא היה לי כסף לאוטובוס בשביל מאור ובשבילי וסשה הלכה עם ידיד עוד לפני שהתחילה המהומה,

כך שלא היה לי אך לחזור הביתה..

העלתי את מאור לגג המועדון,חשבתי שאם יישאף אוויר צח השיכרון הזה יירגע.

גג המועדון היה שומם והשקיף לים,מה שנראה מאוד רומנטי בעניי.

לא הצלחתי להרדם אבל לעומתי מאור נרדם ברגע שעלינו למעלה.

ישבתי לידו,מנגבת את הפצעים החשופים ומתחרטת על הרגע שהגעתי לכאן.

הייתה זריחה,ישבתי ליד המעקה מביטה לעבר הים ומשחזרת כל פרט ופרט

שעבר עליי בחצי שנה האחרונה.

"את..."מלמל מאחוריי מאור.

נבהלתי מהעובדה שהוא התעורר והסתובבתי אליו.

"אתה.."התכחמתי.

מאור ניסה לקום ,אך לא הצליח.כמות האלכוהול שהיה בגופו הייתה רבה .

מאור לא נכנע כ"כ בקלות,מה שהזכיר לי את אביו,והצליח לקום.

"אתה טיפש,תשב"

"אני שיכור"

"אתה דביל"

"אני מאוהב"

"אז למה בגדת בי?"תקפתי אותו.

"אני לא יודע,זו הייתה נשיקה ראשונה ואחרונה ,אני מבטיח לך.

אני גירשתי את מיקה מהבית  ועכשיו היא ישנה באיזו אכסנייה"כמעט בכה מתחנונים.

"ומנשקת בחורים אחרים"המשכתי את המשפט שלו.

הוא צחק ופניי התרכחו.

"שולם?"שאל מושיט לי את אצבעתו.

אותו הילד הקטן,התמים,כישף אותי.הוא צדק.אני באמת שלו.

"שולם"הושטתי לו את האבצע ותפס את גופי ונישק אותי.

אותה הנשיקה המתוקה והמוכרת,

ריח האלכוהול לא הפריע לי כלל.אני אותה הילדה המפונקת עם "החיים המושלמים"

השגתי את אהבתי.

"מה זה הנעורים האלו?!הפרעה.."מלמל כאשר הוריד את שפתיו משפתיי.

"כן,נעורים בהפרעה"הסכמתי ונשקת לגבר חלומותיי

שקסם אותי מהרגע הראשון.

The End

ואאוו...אני לא מאמינה שזהו...סיימתי להעלות ולכתוב את הסיפור "נעורים בהפרעה".

אני בנתיים לא יודעת אם אני אעלה סיפור חדש למרות שיש לי המון רעיונות

לסיפורים חדשים...בנתיים אני צריכה לנוח,ולטפל בנושא שהדחקתי עד היום(:

אז...מצפה לתגובות חמות