שלום שלום (:

עבר שבוע ושלושה ימים מאז שעיכנתי,

היה לי עומס מטורף כל השבוע והיום הכל נגמר (לבנתיים)

אז..הנה פרק 2 של הסיפור-רחוק משם.

תהנו~

נכנסתי הביתה בהתרגשות וחיבקתי את סבתא כרגיל.

הכל נראה רגיל,החדר,המטבח,הסלון...הסלון!!

רצתי במהרה לסלון ופשוט לא האמנתי למראה עיניי.

עם מעיל גדול ומחמם,מזוודה שנראתה בגודל לא אונשי וחיוך רחב עמדה במרכז הסלון,זו הייתה מרי.

מרי הייתה החברה הכי טובה שלי שעוד גרתי בצפון ,עד גיל 12.

בגיל 12 החליטו אבא שלי וסבתא שלי לקחת ממני את הדבר החשוב ביותר בחיי (שעוד נשאר בחיים),

הם החליטו לעבור למרכז.והם לקחו לי את חברתי הטובה,מרי.

זרקתי את כל החפצים שהיו בידיי ורצתי לחבק חיבוק מוחץ את מרי.

כ"כ התגעגעתי אלייה,לחיוך שלה,לדיבור שלה ולצחוק שלה שגרם לי ביחד איתה לצחוק בצורה לא מוסברת.

מרי היא בן אדם שתמיד היה לי חשוב.מאז שאולצתי לעבור דירה למרכז מרי ואני

התכתבנו כל יומיים במיילים ארוכים ומפרטים,כך שזה הקל עליי את המעבר.אבל בכל זאת-זה לא אותו הדבר.

"יאאאווו מה את עושה כאן?!!"התרגשתי וניגבתי את דמעותיי.

"עברנו לפתח-תקווה לתמיייייייד!!!!!!"צעקה ומשכה את המילה 'תמיד' כ"כ ארוך שזה נראה לי כמו מתנה מאלוהים.

"אני לא מאמינה!"צעקתי יחד איתה וחיבקתי אותה שנית.

"ולא רק זה,אני עוברת איתך לפנימייה!"חייכה.

"ממש כמו חלום שמתגשם"חייכתי חזרה.

רק אחרי בערך שעה כל ההתלהבות היתרה נרגעה,

אכלנו,טיילנו באזור והשלמנו את כל הפערים שנוצרו במהלך כל ה-3 שנים.

השישי-שבת עברו חיש מהר ,לא הרגשתי את הזמן-שעבר לי מהר כמובן.

ב9:00 בבוקר,יום ראשון התייצבנו מרי ואני בתחנת הרכבת בדרך לפנמייה-"עוד שבוע מייאש"

חשבתי לעצמי.אבל אז נזכרתי שמרי,חברתי הטובה עומדת לצידי.

ושניתי את דבריי במהרה.

הרכבת הגיעה מהר ובגלל שמרי ואני דיברנו כל הנסיעה עם אשלי,גם הרגשתי שהגעתי מהר.

"נדבר.."התרחקה אשלי כאשר נכנסה לבית הספר-פנמייה שלנו.

"מוכנה?"שאלתי את מרי.

"לא ממש"נשמעה חנוקה.

"יופי,בהצלחה"צחקתי.

הפנמייה הייתה גדולה ,שרק מישהו כמוני-שהיה בה 4 שנים יכול להכיר אותה מן הקצה אל הקצה השני.

"כאן המגורים של הבנים מגילאי 11-12."הצבעתי למזדרון הצר שהיה מולנו.

פנינו ימינה ואז עלה חיוך על פניי.

"כאן המגורים של הבנים מגילאי 13-15."את החיוך מאוזן לאוזן לא הצלחתי להסתיר מפניי מרי.

"נחמד.."הייתה אדישה וקרה כקרח.

"רגע רגע רגע,"היא קלטה.

"כאן גר מתן,המבוקש?"שאלה וחיש מהר עלה חיוך זדוני על פנייה הצרות של מרי.

צחקתי והנהנתי בראשי במבט מבוייש.

"נטפל בו אחר-כך"צחקנו.

בסופו של דבר,לאחר שהראתי למרי את המגורים של כל תלמדיי הפנימייה,

כמה בנים חמודים שעברו במזדרונות,את הספרייה,הקפיטריה וכל פינה שקיימת בבית הספר-הגענו

 למגורים של מרי.

למרי הייתה שותפה אחת לחדר-מיטל.

מיטל לומדת איתי ועם מרי מתמטיקה ואנגלית.היא ילדה נחמדה אבל יש

רגעים שממש אבל ממש בא לי לזרוק לה מחבט טניס בפרצוף,אבל אני מתאפקת.

רק כדי שלא יעיפו אותי מהמגורים,הרחק ממתן.סיבה מוצדקת לא?

לאחר שנטשתי את מרי עם שותפתה לחדר-מיטל הגעתי למגורים שלי,עם מיכל.

מיכל הייתה החברה הראשונה שלי מאז שהגעתי לפנמייה,עוד מגיל 11.

יש למיכל זיכרונות רבים מבית-ספר הזה משום שהיא לומדת בו עוד שהייתה בכתה ה'.

מיכל קיבלה אותי בשמחה,כמו כל תחילת שבוע.עם חיבוק והתעניינות מצידה על הסוף שבוע שלי.

אחרי שסיפרתי לה שחברתי הטובה מהצפון הגיעה לפה ,והיא שמחה כמובן יצאנו לטייל עם מרי בבית הספר.

התגאתי לטייל בבית הספר עם בנות כמו מיכל ומרי.

מרי הייתה גבוהה,תמירה ומרשימה.כך תמיד חשבתי.

ענייה חומות ועורה כהה גם-כן.

היו לה תלתלים ארוכים ,שחורים שאורכם היה עד אחרי הכתפיים.

מיכל ,מאז שאני זוכרת אותה היא תמיד הייתה הילדה היפה של הפנמייה.

מההתחלה ציפיתי שבן-אדם כ"כ יפה כמוה יהיה סוג של...סנוב.טעיתי.

היא הייתה קצת יותר גבוהה ממני,אך נמוכה ממרי.

היה לה שיער חום ועניים גם-כן חומות.

שיערה היה חלק-חלק.עד שנה שעברה הוא היה ארוך מאוד אך גזרה אותו

 עד לכתפיים-מה שנראה בעניי כפשע.

טיילנו בכל רחבי הפנימייה ובדרך עצרנו לדבר עם חבורת נערים משיעור מדע.

 בנייהם היה ארתור,נער בגילנו-בלונדיני,תפוס.

מיכל הייתה חברה שלו עוד משנה שעברה.היא נשקה לו על השפתיים והמשכנו לטייל.

היא תמיד הייתה ברת-מזל.עד שנה שעברה היא הייתה מאוהבת בו במשך שנה

אך לא הסכימה להוציא מילה.זה לא שהם לא דיברו,הם לא היו אפילו מכרים.

הם רק דיברו עם עניים.מה שמזכיר לי את מתן,ממזר כזה..

בסופו של דבר צדקתי,כי הייתי מוכנה להמר על הכל,שארתור מאוהב במיכל.צדקתי.

היום הם חברים,מאושרים..ממש כמו זוג יונים-שאני מודה,לפעמים דביק מדיי.

אבל אני מפרגנת לה.מגיע לה.

פשוט התגאתי ללכת עם שתי החברות שלי ששום דבר לא יכול להסיח את דעתי כרגע.

טעות.

מולי היה מתן,אשר טייל עם חבר שלו.נער גבוהה שאיתי בכתה.בעניי הוא יפה תואר וכ"כ מקסים.

הוא עבר מולי והסתכל לי עמוק בעניים-כמו כל יום,לא הוצאנו מילה.

שבוע טוב.

זה אחד הפרקים היותר ארוכים שכתבתי בתולדות הבלוג הזה

יכול להיות שהוא ארוך מדי,אבל היה לי המון המון דברים להכניס בפרק אחד ולא רצייתי

לחלק את זה למספר פרקים.ואני יודעת שיש חפירה על הרקע בפרק הזה-

אבל ככה זה בהתחלה.

אז שיהיה חנוכה שמח ומתוק.

מצפה לתגובות