שלום לכולם וחג חנוכה שמח ועליז (:

מרוב השיעמום והלחץ להעלות פרק-אני אני עושה זאת.

אז נקווה שייצא סביר.

תהנו ~

הוא הצמיד אותי אליו ונשק לי על שפתיי,נשיקה לוהטת וחושנית,

לא היה אפשר להתעלם מתשוקה שנזלה מאיתנו.

מתן הצמיד אותי לקיר הכתה,

הכתה הייתה קטנה וצבעה לבן, אך ברגע שמתן ואני נכנסנו לכתה היא שינתה צבעים,

אדום,כתום,צהוב,ורוד..כל צבעי התשוקה שהיה אפשר רק לחלום עלייהם.

הוא נשק על שפתיי והסיר אותם,כך היה מספר פעמים רב...

לשוני שיחקה עם לשונו,ידי פרעה את שיערו החום והוא ליטף את מותניי,

מה שגרם לי להנאה תמידית.

"אנה לורן! אנחנו בשיעור כימיה,לא שיעור שינה!!"צעק המורה השמנמן את שמי והעיר

 אותי מחלומי הרטוב והמחמם.

"לעזעזל זה רק חלום"מלמלתי וניגבתי את הריר שכנראה נזל מפי.

"להביא לך כרית?!"נזף בי המורה .

"שמיכה יישב טוב.."הגבתי בלי לחשוב יותר מידיי.

הדבר היחידי שהציל אותי מצעקותיו של המורה זה הצלצול-יחי הצלצול!

ברגע שקמתי ממקומי על מנת לצאת מן הכתה,

עניי איתרו את מתן,כן-הנער השרמנטי מחלומי הפרוע,

עינוי חייכו,אך חיוך לא עלה על פניו..כך זה בכל פעם,

מרוב בושה הזזתי את עניי והוא יצא מהכתה.

"מה זה היה?"שאלה אותי מיכל בדרכנו לקפיטריה לארוחת הבוקר.

"חלמתי עליו,וזה היה מדהים...בערך מה שקורה לך ולארתור,רק יותר לוהט..

יותר תשוקתי..יותר סוחף.."נסחפתי.

"ואוי ואי ואי..מה הלך לך בחלום"צחקקה מיכל

"מצחיק"וחיוך התפרש על פניי.

ארוחת הבוקר הייתה טעימה,חוץ מהחלב שתאריכו עבר בשבוע שעבר.

לאחר מכן מיכל ואני פגשנו את מרי-שכבר הספיקה להכיר את כל כיתות האנגלית והמתמטיקה.

וכמובן התלהבה מבית הספר הענק שהרשים אותה.

שמחתי שמרי אוהבת את בית הספר,היא מאוד חסרה לי בשנים האחרונות.

מיכל ואני נפרדו ממרי והלכנו למגורים שלנו.

"אך זה?"שאלה מיכל בין מדידות הבגדים שלה.

"מושלם"זרקתי,למרות שלא הרמתי אף לא לשנייה את עניי מן המגזין שמצאנו בכתה.

"אמרת את זה על ארבעת החליפות שהאחרונות שלבשתי.."התאכזבה ממני מיכל.

"כי הן באמת יפות עלייך"הרמתי בסופו של דבר את עניי.

"כן הא?"סיפוק זה העלה את חיוכה המקסים של מיכל.

"את חושבת שהוא ..מרגיש עליי משהו?"שאלתי בלי הקשר לאחר מספר שניות.

"מתן?"שיחקה בי

"לא,סבתא של מרי!!"זרקתי עלייה את המגזין שהיה ביידי.

"כן אנה,יש לו אלייך משהו..הוא מסתכל עלייך,

בוהה בך לפעמים,מה שאגב מלחיץ אותי מדי פעם...מנסה לדבר איתך כל הזמן"קטעתי אותה

"אז למה הוא לא אומר לי שיש לו אלי משהו?"שאלתי את שאלת המיליון.

"הוא ביישן והוא בן"סיפקה לי שתי תשובות ויצאה מהחדר.

"גם ארתור בן ועדיין הודה על אהבתו אלייך!!"צעקתי למרות הידיעה שהיא לא שומעת אותי.

נכנסתי לשינה עמוקה ומלאת חלומות טובים במיטת הקומותיים שלי,המיטה העליונה בנייהן.

עד דפיקת דלת רעשנית שקטעה את חלומי.

"מי שזה לא יהיה,אני לא כאן,נא השאירו הודעה אחרי הביפ"צעקתי מתחת לשמיכה.

"ביפ!"כיסיתי את ראשי מתחת לכרית.

"אנה?"קולו של מתן נשמע.

"מתן?!"לחשתי לעצמי ונפלתי חיש מהר על הריצפה הקרה שבחדרי.

צעקתי וקמתי בזריזות כאילו שניה לפני-כן לא התרסקתי על הריצפה.רטלין-לזכור לקנות רטלין!

או משהו אחר שירגיע אותי.

סידרתי את שערי ככל האפשר וניגשתי לדלת הכניסה.

פתחתי את הדלת ומולי עמד לא אחר מאשר מתן.

חייכתי במבוכה וגם-כן הוא.

"היי..."תהיתי

"היי"

ראיתי את ההתרגשות אם לא הפחד שבעניו,קשה היה להסתיר את זה.

"אתה צריך משהו?"

"שולמית"זרק בלי הקשר

"מה?"

"מתמטיקה,שולמית,שיעורי בית" זרק עוד כמה מילים שבסופו של דבר הבנתי את רצונו.

"אתה צריך את השיעורים לשיעור הבא?"

"תודה"נשם לרווחה

"אתה יכול להיכנס"אני לא מאמינה שאמרתי את זה.

מתן,אצלי בחדר,שמישהו ייצבוט אותי.

"בבקשה"שלפתי את מחברת המתמטיקה שלי מהספרייה שהייתה ממוקמת במרכז החדר.

"תודה"חייך ,נבוך.

"עוד משהו?"תהיתי אם הוא רוצה לרדת על הברך ולהצהיר על אהבתו אליי.

"לא"התאכזבתי.

"אני חייב לך"חייך והתקרב לדלת הכניסה.

"אני כבר אחשוב על משהו"חייכתי חיוך מאוזן לאוזן שהיה קשה להסתיר.

מתן יצא מחדרי אך לפתע התחרט והסתובב במהרה.

"אז..."היסס.

"...."לא הבנתי את רצונו

"מסיבת שישי"הוסיף שתי מילים לאוצר המילים הרחב שלו.

"מה איתה?"שיחקתי פני מטומטמת.

"את באה?"שאל ובקושי הסתכל בעניי

"כן..אתה?"שאלתי

"גם"

"תודה על המחברת" אמר מהר ונס מחדרי כל עוד נפשו בו.

שוב,שמישהו ייצבוט אותי.

הפרק לא יצא טוב,כמו שני הפרקים הראשונים..

אני חושבת למחוק את הסיפור הזה ולחכות עוד קצת זמן עד שההשראה

תקפוץ לבקרני...

מה דעתכם?

תגובות?