שלום לכם(:
עבר יותר משבוע ואחרי שבוע עמוס ומלא ריגושים-הגיע הזמן לכתוב עוד פרק..
שאבתי המון המון השראה מהחיים הפרטיים שלי,אז נקווה לטוב.
תהנו~
"אמרתי לך שתקבלי נשיקה במסיבה"חייכה לעצמה מיכל.
"אוף..אני כ"כ מטומטמת..אך יכולתי לנשק בן-אדם חף מפשע סתם ככה?!"רטנתי
"לפחות את יודעת את המרגש..אגב,אך היה?"שאלה מרי בהתעניינות.
"מדהים"השבתי במבט חולמני.
עברו יומיים מאז הנשיקה הסוהרת ההיא באודיטוריום,
מאז ראיתי את מתן רק פעם אחת,מאחורה.
התחמקתי ממנו במשך יותר מ24 שעות.פשוט פחדתי מהמבט שלו,
בכל זאת-צירפתתי את הבן-אדם שאני בקושי אומרת לו בוקר טוב!
-
אני פשוט לא מאמינה,אך הוא יכול לעשות לי את זה?!לנסות
להחליף את הבן-אדם שהיה אי-פעם הכי חשוב לי במישהי אחרת?!
הוא חולה בראש!
אחרי שהבנתי מה המצב,לא הפסקתי לבכות...פשוט בכיתי בלי הפסקה-
אני מניחה שהרוב זה געגועים ואכזבה,באמת שלא ציפיתי.
הרבה זמן לא התאכזבתי ככה ממישהו שאני כ"כ אוהבת.
אז אך הכל התחיל?
הכל התחיל ביום חמישי,חמישה ימים אחרי הנשיקה הסוהרת באוטידוריום.
באמצע שיעור מתמטיקה שניסיתי לחמוק בין מבטיו החודרים של מתן
הגיעה המזכירה וביקשה שאבוא איתה למזכירות.
בהתלהבות יתרה ובשמחה יצאתי אחרייה.
"אבא שלך יבוא לבקר אותך פה בעוד כ-מספר שעות"אמרה כאשר עיינה בין דפיי המשרד שלה.
"מה?"התרגשתי.
"הוא רוצה לדבר איתך ולכן ביקש 3 שעות חופש מהמורות שלך"אמרה כבדרך אגב.
"תודה"אמרתי בנימוס ויצאתי מהמזכירות בטריקת דלת-לא בכוונה כמובן.
ברגע שיצאתי מכניסת המזכירות השתוללתי,קפצתי,שרתי שירים..ונשקתי ללחי
כמעט לכל מי שעבר מול פניי.ואני מודה על כך שמתן לא היה אחד מבנייהם.
"אבא שלי?בפנמייה? חלום שמתגשם..אני רק מקווה שלא קרה משהו חריג"חשבתי לעצמי.
ה"מספר שעות"האלו שהמזכירה תיארה עברו לי לאט,לאט מדיי.
לאחר זמן-מה אבי הגיע לפנמייה.חיכיתי לו בכניסה כמובן.
"אבא!"שמחתי וקפצתי הישר לידיו והוא חיבק אותי בחזקה-כמו שאני רגילה.
אבי נכנס דרך השער והראתי לו את החדר,הספרייה,המזדרונות ולגמרי שכחתי שהוא אצלי
בפנמייה כדי לדבר איתי.
"אנה!"קטע אותי אבי מההתלהבותי מסיפוריי הרבים.
"כן?"
"אני לא באתי לפה סתם.."
"הוו נכון..על מה רצית לדבר?"
"...."הוא הסתכל עליי במבט דרמטי והחזיק את ידיי,
כאילו הוא מתכוון להציע לי נישואין.
"את יודעת..מכל הסיפורים כמה אהבתי את אמך..ואני עדיין אוהב אותה..
אבל ב15 השנים האחרונות-אני הרגשתי בודד מעט.."אמר בעדינות.
לאן הוא חותר עם זה?!הוא מוסר אותי לאימוץ?
"ואני הכרתי מישהי..מהעבודה,קוראים לה נטלי והיא באמת מאוד נחמדה,
אוהבת ילדים,מצחיקה..ואני רוצה שתכירי אותה"סיים והתנשף
מילה לא הוצאתי מפי,הייתי המומה..פשוט לא האמנתי למשמע אוזניי.
לאבא שלי,יש חברה? זה לא יכול להיות,זה אבא שלי!אני וסבתא החברים שלו!
הוא אמר שהוא לא צריך איש מלבדינו.
"כדור הארץ לאנה.."ניפנף בידיו מול פניי בנסיון להוציאני מההלם שאליו נכנסתי.
"אתה לא נורמלי"
"למה?"
"אתה לא יכול להחליף את אמא! אתה שומע אותי?!
אין אף אחת שתוכל להחליף או למלא את מקומה של אמא שלי!"הזזתי את ידיו
מידיי בצורה אלימה וקמתי על רגליי.
"אתה חושב שאני גרה רחוק לא ייפריע לי שיש מישהי
במקומה של אמא שלי?!אתה חושב שאני יכולה לישון עם זה
שאחרי שאמא שלי מתה -בגללי..אתה תכניס מישהי אחרת למיטה שלה?"שאלתי והבכי התחיל לפרוץ.
לא יכלתי לעצור את הבכי הזה,זה היה בלתי נשלט.
"אנה אמא שלך לא נפטרה בגללך!.."השיב בקול נמוך ומושפל.
אך צעוקתיי והבכי שלי לא איפשרו לו להמשיך.
תמיד ידעתי שכשאבא שלי אי פעם ראה אותי בוכה,הוא החל לבכות גם-כן.
אני חושבת שזה בגלל שהזכרתי לו את אמי,במראה ובדיבור.
זה היה לו קשה,ראיתי את זה.
"נמאס לי כבר" צעקתי והבכי לא פסק,רצתי מידיו של אבי אל עבר שירותי הבנות בקומה העליונה.
רצתי כ"כ מהר שלא ראיתי ליד מי עברתי.
הבכי נהיה כבד,נהיה קשה..הרגשה של הקאה,אך לא הצלחתי לתפקד.
בזמן הריצה והבכי הבלתי פוסק שמעתי צעקות מאחוריי,אך זה לא היה אבי.זה היה מתן.
שכנראה יצא באמצע השיעור החמישי.
נכנסתי לשירותי הבנות,נזרקתי על הריצפה וקברתי את פניי הרטובות בין כפות ידיי.
"אנה!"צעק מתן כאשר נכנס מתנשף לשירותי הבנות.
"דייי.."צעקתי,אך אני מניחה שהוא לא הבין את דבריי בין הדמעות שלי.
"מה קרה לך?"שאל בדאגה והתייבש ליידי.
לא עניתי לו, זה לא שלא רציתי-לא יכולתי להוציא הגה מפי.
"הכל יהיה בסדר"ניסה להרגיע אותי,אך ללא הצלחה.
הסתובבתי אל מתן וראיתי את זרועותיו פתוחות לרווחה לאות חיבוק אוהב.
בלי לחשוב יותר מדיי מצאתי את עצמי בשירותי הבנות,בוכה בלי הפסקה,בין זרועותיו של מתן.
ידיו הגדולות וכתפיו הרחבות הזכירו לי את החיבוק של אבא שלי-
חיבוק אוהב ומגן ,מלא ביטחון.
אחרי הכל..הבנתי שבכיתי מהסיבה הפשוטה שהרגשתי שמחליפים אותי
באיזה שהוא מקום..כאילו אמא שלי-היא אני ומהסיבה שפשוט..אני רוצה
את אמא שלי בחזרה...הייתי נותנת הכל,ראיתי להרגיש את מגע ידייה ולהריח את ריח שערה.
נכון שאולי קצת הגזמתי בתגובה שלי,
אבל לא שלטתי בזה באותו רגע...
בלי ספק,הרבה מאוד זמן לא בכיתי כמו שבכיתי היום..
בין זרועותיו האוהבות של מתן.
הפרק יצא יותר ארוך,אבל לא אהבתי אותו..
אבל לא נורא,אני מקווה שהפרק הבא ייצא יותר מעניין.
שיהיה שבוע טוב ושקט!
תגובות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
[= writer