אווקי,תרצו להרוג אותי ולהגיד שוב ושוב
ששכחתי,נטשתי וזרקתי בלי לחשוב פעמיים..
אז זהו שלא D:
כמו שאתם יודעים עכשיו תחילת שנת הלימודים וכן אני חייבת להשקיע השנה,במיוחד.
אז אני אעדכן פחות..
ואגב?הפרק האחרון מתקרב ^^"
אז בלי חפירות מיותרות,פרק 16,תהנו (:
לפתע ראיתי את מיקה מרגישה מעט לא בנוח ועצבנית.
"משהו קרה?"
"כן,חבר שלי.."אמרה מהססת.
"יש לך חבר?"שאל עומרי מתבאס.
סובבתי את ראשי לעבר עומרי במבט נוזף.
"לא הזכרת אף חבר בפריז"התפעל מאור מלטף את שערי.
"ברור שהיה לה חבר,היא מהממת"התחנף עומרי כהרגלו.
"שתווווק"נזף בו מאור.
"אולי אתם בנים די לריב?"שאלה מיקה במבטא כבד.
הריב בין עומרי שכנראה התאהב במיקה לבין החבר שלי מאור..שנראה מקנא,נפסק.
"יש לי חבר שעזב לקנדה לחצי שנה ויום לפני שטסתי עם מאורי"הכוותה את ידה לעבר מאור.
"עזב אותי.." סיימה להסביר.
"אני לא ידעתי על זה בכלל"פער מאור את פיו.
במשך הדקה וחצי של הריב של מאור ועומרי וההסבר של מיקה אני וסשה
לא האמנו למשמע אוזנינו.
לא האמנו שלחשפנית הזו,שככה נצמדת למאור ,יש חבר..או לפחות היה.
לאחר שהסרט שבכלל לא התרכזנו בו הסתיים,שהאכול נגמר...ואחרי שמיקה התלוננה
למאור שהיא עייפה,מאור ומיקה חזרו לבית של מאור,
ומה שהולך שם?אני ממש לא יודעת.
"נוו?"שאלתי את דעתם של סשה ועומרי על מיקה,בסלון.
"דוגמנית בליבוי"פסקה סשה.
"חרמנית פחד.."המשיך אותה עומרי
אני וסשה זרקנו כריות על עומרי שכנראה חשק במיקה והמשכנו
לדון בעניין הלא הסגור שנקרא "מיקה".
"לא נראה לי שיש לך ממה לחשוש,היא עסוקה בחבר הקודם שלה..לא נראה לי שהיא
תתעניין עכשיו במישהו חדש ועוד תפוס."נסתה להרגיע אותי סשה.
"משום מה? זה לא מעודד אותי"אמרתי נאנחת.
הלילה הגיע וסשה ועומרי נאלצו ללכת הביתה.
לקחתי לי חלב,שברך כלל הרגיע אותי והתיישבתי על המיטה
באי חשק לחיות.
אני יודעת שזו הגזמה...אבל התרגלתי לטוב ביותר,ושמאור?הוא רק שלי.
השעה היא 11 בלילה ואבא שלי חזר מעבודה,לאחר משמרת כפולה.
"היי ילדה שלי"אמר אבא שלי מכין לעצמו כוס קפה מרגיע.
"גנבו לי את החבר"נאנחתי.
כן אני ילדה של אבא,אני חושבת שתמיד זה היה ככה.
אמא שלי היא מסוג האימאות הלחוצות,היא רוצה שתמיד אהיה בטופ.
לעומתה ,אבא שלי משוחרר וספונטני.
אבא שלי תמיד דחף אותי לעשות את מה שהכי טוב לי ואף פעם לא להתפשר על הפחות טוב.
אני חושבת שמאז ומעולם אבא שלי היה סוג של חבר הכי טוב,
אני מספרת לו כמעט הכל..וזה כ"כ משחרר.
"מאור?"שאל אבא שלי בעניין בשעה שלגם מהקפה שלו.
"כן,אלא אם כן יש לי חבר אחר שאני לא מודעת לקיומו"החזרתי מגלגלת את עניי.
"את ממש צינית,אמרתי לך את זה פעם?"שאל משועשע.
"המון"חייכתי.
"מאור לא ילך לך,הוא אוהב אותך.הוא שלך ואל תתני לאף אחד להגיד לך אחרת,
רק תיהיה אופטימית ותחשבי שש פעם לפני שאת אומרת או מבצעת משהו"
אמר אבא שלי טופח לי על הראש כילדה קטנה ועלה להתקלח.
הלילה הלכתי לישון מוקדם לשם שינוי.חשבתי על הכל ועל מה
שאבא שלי אמר לי,שכן,דיי נכון.
למחרת בבוקר קמתי הרבה יותר רגועה,יותר שלווה.
לאחר שהספקתי להתעורר כמו שצריך ולראות כמה סדרות קומדיה ישנות מאור התקשר אליי.
"זוהר?"שאל
"היי..מאור,מה נשמע?"שאלתי.
"אני בסדר...תשמעי אני לא בבית עכשיו,אני בקניות עם מיקה ואמא שלי
ובדיוק מיקה כאן הציעה לי שנצא היום בערב..רק שנינו"אמר מתחנן.
"אוקי..אני חושבת"החזרתי,מנסה להשכיח שאמר מיקה בכלל.
"מעולה,אז ניפגש ב'פוד פלייס' בשעה 8."
"אווקי" החזרתי.
סיימנו את השיחה ובמהרה הגיע הערב.
נכנסתי להתקלח,המקלחת הייתה ארוכה וממושכת,למרות שאני יודעת
שצריך לחסוך במים הייתי חייבת את זה.
כשיצאתי מהמקלחת רצתי לארון לבחור בגדים,בחרתי חצאית מיני ג'ינס עם חגורה שחורה
וחולצה לבנה עם כפלים והדפס שחור.
התבשמתי בבושם הכי טוב שמצאתי וסידרתי את השיער בצורה פרועה ומגרה.
לאחר שהייתי כבר מוכנה לקחתי את הפלאפון וכסף לאכול ושתייה ויצאתי ל'פוד פלייס'
באיחור של 5 דקות.
הגעתי למסעדה וחיכיתי 10 דקות למאור,אך הוא עדיין לא הגיע.
חיכיתי עוד 10 דקות והכל נראה לי כבר מוזר,התקשרתי למאור כדי
לברר למה הוא לא כאן,יכול להיות שקרה לו משהו?
"מאור?"שאלתי מבוהל בטלפון..
"כן,זוהר..אני ממש מצטער שאני לא ב'פוד פלייס' אבל מיקה חלתה פתאום
ואמא שלי בעבודה...אז הייתי חייב להישאר איתה"אמר.
'אני פשוט לא מאמינה'
הפרק הזה בדיוק באותו אורך של הפרק הקודם,[שאמרתם שהוא יחסית ארוך].
אז הנה,העלתי את הפרק..תהנו
ושנת לימודים מוצלחת לכולם (:
מצפה לתגובות חמות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
[= writer