עולם קר![ולא בגלל החורף=\ ]
מכירים את ההרגשה שאתם נטושים?שפיתאום החבר/ה הכי טוב/ה שלכם כבר לא מי שזכרתם?
יש לכם עוד חברים אבל בדרך כלל יש מישהו מסויים אז זהו זה מה שאני מרגישה לא יודעת מה איתכם..
אז ככה אני לא ניפגשתי עים חברה שלי אוליי חודש שלא ייצאנו וניהלנו שיחת חברות[לא מחשיבה בית ספר]
אז חשבתי ונימאס לי להיתקשר אלייה ולשאול אותה עים היא רוצה לצאת והתשובות שלה הם תמיד:
"אין לי כוח..", "לא מרגישה טוב" , "אני הולכת/ניפגשת עים....", "אוליי מאוחר יותר אני יתקשר[ולא מיתקשרת]".
אני יותר לא מיתקשרת לשאול אותה עים היא רוצה שניפגש אמרתי אוליי היא תשים לב אוליי אני יחסר לה וסוף סוף ניפגש ונחזור להיות החברות שהיינו לפני שנה אבל לא!זה לא מזיז לה גם עים אני יטוס לאפריקה היא לא תרגיש בחסרוני,
אני כאילו נימצאת אבל בילתי ניראת.נימאס פשוט נימאס אין לי עים מי לדבר על כול מיני דברים ובבית ספר אני מנסה להיתנהג כאילו הכול בסדר בשביל שלא יחפרו לי מה קרה? דברי איתה וכול מיני כי זה לא עוזר ועים זה עוזר אז יומיים זה מחזיק יש לי עוד חברות ילדות ובכיתה יש לי חברות אבל זה לא כמו אז למשל חברות ילדות שלי כבר פחות מכירות אותי היתבגרנו ואין לנו נושאי שיחה וחברות לכיתה זה צחוקים ומפגשים כאלה בשביל הכיף זה לא כמו החברה הכי טובה שהייתי מספרת לה דברים והיא לי ושאני הייתי ליידה והיא לצידי היא כבר לא לצידי ולא מעניין אותה כלום שקשור אליי מזל שיש לי את דניאל ושובל שאני בטוחה שהן החברות הכי אמיתיות שהיו לי מאז הגן וכיתה א' הן היו לצידי עים הייתי יכולה להזיז את הגלגל לאחור ולשוב להיות איתן בכיתה ו' ששם היו כול הצחוקים הייתי רוצה לחזור כי עכשיו אנחנו מפורקות בכיתות שונות..
פוסט זה מוקדש לכן חברות אמיתיות שלי אני באמת מיצטערת שהיתרחקנו,יש משפט שאומר "צריך לאבד משהו חשוב בשביל להעריך אותו" ואני מקווה שלא איבדתי אותן:[
עד פה הפוסט הכי מאבס שהיה לי
אובהת אותכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אתה בא לפה הרבה?
