אתה פותח בלוג, אומר לעצמך "זהו, עכשיו אני כנה, מעכשיו אני מעלה את כל מחשבותיי, שטחיות ומטופשות עד כמה שיהיו"; אולי בהתחלה זה אפילו הולך.

אתה צובר אנשים ותגובות. אתה צובר אופי מסויים, אתה צובר דמות. הצנזור מתחיל בקטנה, פוליטקלי קורקטיות, אתה מתחיל להיות יותר רשמי ופורמלי. לאט לאט, במרוצת הזמן, הצנזור גדל וגדל, ואתה מפסיק לכתוב את עצמך. אתה כותב על פי תכתיבי הדמות שיצרת. הדמות שאתה רוצה שייראו.

בבלוג הזה אני מקווה לא לתת לכך להכניע אותי. יש לי, בערך, כמקובל במסורת ישרא-בלוג, מספר בלוגים. באף אחד מהם אני לא מרגישה שאני יכולה לכתוב הכל. המחשבות שלי יכולות להיות שטחיות עד דמעות. הרצונות שלי מטופשים. הדאגות שלי קטנות מדי. האובססיות שלי מוזרות מדי.

כאן הכל חדש. וזה כיף, חדש. בלוג חדש. אפשר לעשות איתו ככל העולה על הרוח. אפשר לבחור לכתוב בו הכל, לבחור לכתוב בו שום-דבר. אני מקווה שהניסוי האנטרנטי הזה יצליח.