ההאזנה הזו הרגיזה אותו מעט. בעודו רוכן למחברתו, ניסה לרשום. מכשכל, רכן אחורנית והביט אל הים.

הרגיזה אותו כל הגישה הזו וכל האוברייטינג של נופים יפים והים בפרט. כאילו ששדון ההשראה מתחבא לו בצללי המזח. הם גורמים לזה להשמע כמו שברגע שרק תבוא אל הים, כל צרות הכתיבה שלך ייפתרו, וכל המילים יחלו לזרום אל הדף בטבעיות ואלגנטיות. נדירות הפעם שזה אכן קרה לו. כשאתה בא לים אתה רואה ים. נוף יפה ותו לא. זה לא קסם. לא זה מה שמאלץ אותו לרשום.

הוא רכן בשנית אל הדף ושירבט משמעות. חיוך התפשט על פניו. איזו מילה לפתוח איתה את הדף. כמה קלאסי, כמה אולד-סקולי. הוא שירבט בנוסף את המילה חיים. חיוכו התרחב. מי יישמע, משמעות החיים. הוא ביצע מחיקה קלה. משמעת החיים. משמעת החיים? שמע החיים. רחש הגלים התגבר, וחיוכו דעך. מחיקה נוספת. שמע הים. הוא נאנח. שמע הים הינו קשקוש פואטי שמיועד לחסרי השראה מזייני שכל. צחקוק. הוא לא היה מרוצה מהמשחק הזה כלל. הוא מחק את מזייני שכל ורכן אחורנית. זה לא סיפק אותו.