אני מדכאת.

כל מה שיוצא לי מבין האצבעות, רע.

אני לא יודעת מה יהיה איתי.

בטפשותי העברתי את ההגה לגורמים חיצוניים,

כשאמרתי משפט שלא באמת התכוונתי אליו.

ואולי כן?

לא אדע.

כך או כך, אני לא שליטה על חיי כרגע.

אני מנסה לסחוט את המיטב מהמצב,

אך שום מיץ של טוב לא יוצא.

אני טובעת בתוך ים של עצמי.

'אם כל אלו לא הבעיה שלך, מה הבעיה?'

'אני'.

וזה נכון. אמת לאמיתה. 

לא חושבת שאמרתי משהו יותר כן לאדם שלא הכרתי.

אני לא מצליחה לכתוב כלום.

אני מאבדת כל טיפת 'אני של פעם', ונשארת רק קליפה חסרת תוכן,

רק גוף חסר אישיות, מלא בריק ומחשבות רעות.

אני הרוסה, ואני הגורם העיקרי לכך.

אין מוצא.