אני רוצה לומר כבר דברים

ולא בהכרח לכם, הקוראים הרבים שלי(פחח),

אלא לעצמי.

אני

אוהבת

את

המשפחה שלי.

אני אוהבת את אבא שלי.

אני רוצה לרדת במשקל.

אני רוצה דיאטה.

אני לא רוצה דיאטה.

אני מרגישה שאני קורסת ואיכשהו צומחת תוך כדי.

אני בתקופה מעורבת של טוב וייאוש מתמשך.

אמא שלי מדכאת אותי.

היא במצב של ישיבה בבית בלי לעשות שום דבר

כל היום יושבת בלי לדבר(או לצעוק עלינו) ומעשנת.

זהו, בלי לאכול גם.

אני מרגישה קצת אשמה שאני לא עוזרת לה.

אבל אני לא יודעת מה לעשות.

לפעמים היא צועקת עלינו לעזור בבית.

הכי אני מרגישה לא נעים שהחדר שלי מבולגן והיא בקשה ממני לסדר אותו כבר מזמן.

אני עובדת בעבודה שלפעמים ממש באה לי בטוב

ולפעמים אני יוצאת שעה לפני הזמן כי רע לי בטירוף.

אתמול הייתה לי משמרת ממש טובה.

יש מישהו שסתם הייתי רעה ודברתי עליו מאחורי הגב ואמרתי שהוא מוזר,

ותמיד הוא היה נחמד אלי.

ואתמול הוא עזר לי להחליק והיה חמוד ואני מצטערת על מה שאמרתי.

אני ממש לא מחכה למשכורת כי אני יודעת שאני אבזבז אותה על שטויות

אני לא רוצה לעשות את זה.

אבל יש את כל הדברים שאני רוצה לקנות.

יש לה עוד שבוע יום הולדת ואין לי מתנה.

וגם לא כסף.

זה מעציב אותי, כי כואב לי שלא אביא לה כלום.

זה לא שאני לא משקיעה במחשבה,

פשוט אני לא ממש טובה בדברים האלו.

באסה שאני כזו.

יום נעים לכולם,

חבל שהמזגן לא מגיע אלי לחדר.

הלכתי להפעיל מאוורר, להתראות

עריכה:

מצטערת על הרקע המאד מכוער.

שיניתי אותו לפני כמה זמן שרציתי שינוי בעיצוב,

לא אהבתי אותו ולא היה לי כח להחזיר.

אעשה זאת בקרוב.