הרשו לי לחלוק איתכם פרדוקס שעלה במוחי

אדם לעולם לא יוכל לאכול את בטנו שלו.

כאשר יבוא וינגוס בבשר בטנו, ישאיר חור.

נדמה שכאן נגמר התהליך, אך ההיפך הוא הנכון.

נסו לראות בראשכם-

חתיכת הבשר שננגסה מן הבטן, נלעסת ויורדת במורד הגרון.

כעת היא מגיעה לקיבה, למעי וכו'.

מכאן ישנם שני כיווני מחשבה.

הראשון, אותה חתיכת בטן הגיעה חזרה לבטן הנגוסה והשלימה את החור שננגס.

לעולם אדם לא יוכל לאכול את בטנו שלו כוון שלנצח יושלם המעגל.

השני הוא מעט שונה ותקף לחלקי גוף שונים.

כאשר אדם נוגס בבטנו על מנת לאכול אותה, או בכל חלק גוף אחר הניתן לנגיסה,

חתיכת הבשר יורדת בגרון ומשם מתעכלת.

כאשר היא מגיעה למעי היא מתחילה להתפרק, אבני הבניין של החלבונים, הפחמימות והשומנים,

נספגים בדם. כעת הבשר נמצא למעשה בדם ומועבר לכל התאים בגוף.

כאשר נגס האדם בבטנו שלו והשאיר בה חור, על הגוף לבנות את הבשר מחדש ולהבריא מן הפציעה.

כעת הגוף עושה שימוש באותם אבני בניין של בשרו שלו על מנת לבנות את החור מחדש.

לכן לעולם אדם לא יוכל לאכול את גופו כי לעד גופו ינצל את הנגיסה לבנייה מחודשת של החסר.

לילה טוב;