כתבה: ניצן נמדר
היא מוטלת על הארץ, אחרי שרצה שנים,
במירוץ של אהבות, מריבות, ומכשולים.
היא לא מבינה איך זה קרה לה, איך היא הגיעה למצב זה,
אבל משהו אחד היא יודעת, שזה הסוף של המירוץ הזה.
הוא מושיט לה יד, ועוזר לה לקום.
היא מכירה אותו מאיפשהו, אבל היא לא זוכרת כלום.
מאז אותו מירוץ נורא, שבו היא הפסידה.
היא הפסידה רק לעצמה, אבל לאחרים היא ניצחה.
היא חשבה רק על הניצחון, ולא על ההנאה,
היא חשבה שלא צריך להנות, צריך לדבוק במטרה.
וככה היא לא שמה לב שאין לה חברים,
אין לה אהבות ואין לה ריגושים.
היא פועלת טכנית ולא מהלב.
וזה הדבר שלה הכי כואב.
היא מוטלת על הארץ, ללא חברים.
כי היא יודעת שהיא הפסידה במירוץ החיים.
ניצן, אהבתי מאוד את השיר שלך, קודם כול אהבתי שתיארת את החיים של האישה, אהבתי שתיארת את הרגשות שלה. השיר שלך יפה מאוד והחרוזים מוסיפים לו המון, בינתיים את המנצחת שלי.