אין לי איך להסביר את זה. החיים שהיו לי לפני שנתיים שונים כלכך מהחיים היום.
דרך החשיבה שלי כל כך השתנתה, שהיא כבר לא ניתנת לזיהוי .
החיים האלה, הכל כך שונים האלה, אלה שחשבתי שהשארתי מאחור ונותרו שם אך ורק בתור זכרונות טובים, אבל מרוחקים.
מנותקים.
היום, פתאום כאילו היה גשר בין החיים ההם לחיים שעכשיו. לאנשים שהכרתי אז, להערכה שלי כלפיהם.
הייתה דרך גישה, הייתה הצצה חטופה. אבל אז הגיעה ההבנה, שזה לעולם לא יחזור.
זה לעולם לא יהיה אותו הדבר. גם בגלל השינוי שהתחולל בכולנו, וגם בחוסר היכולת להבין את השינוי.
זה מצחיק, הכל התחיל ממש כאן. WELL גרסה אחרת של כאן.. אבל עדיין.
ונדמה כאילו שכשכאן הפסיק להתקיים כך גם אותם חיים אחרים.
אני אוהבת את החיים של עכשיו, אבל מתגעגעת לחיים ההם. בהם לא שפטו אותי על סמך איך אני נראית מאיפה באתי או מה הגיל שלי,
אלא על הדברים שאמרתי, העמדות שתפסתי, המחשבות שהעליתי לכתב. החיים ההם היו חלק גדול מאיך החיים של עכשיו נראים.
ואולי אני מגזימה. אולי המפגש בקצר עם העבר לא היה כל כך משמעותי.
ואולי זה יישמע לי מוזר שדבר כל כך קטן השפיע עליי בצורה שהוא השפיע.
ויש סיכוי גדול שהפוסט הזה יימחק בעוד שבוע, אולי פחות. כי אולי אני לא רוצה לחזור לעבר.
אולי טוב לי איפה שאני.
אולי טוב לי עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Learning To Fall